צטרוטייד – איך, מתי מזריקים ומה הם תופעות הלוואי?

מטרת השימוש בצטרוטייד:

במהלך טיפולי IVF, אישה מקבלת הורמונים שמעודדים את השחלות לייצר מספר ביציות. צטרוטייד ניתנת כדי למנוע ביוץ מוקדם מדי, כלומר לפני שאפשר לשאוב את הביציות. היא עושה זאת על ידי חסימת ההפרשה של הורמון LH (לוטאינייזינג הורמון), שגורם לביוץ.

איך משתמשים בצטרוטייד?

התרופה ניתנת בדרך כלל בזריקה תת-עורית (לרוב בבטן).

מתחילים את השימוש בה לאחר מספר ימים של טיפול בגונדוטרופינים (כמו גונאל-F או פרגובריס או מנופור).

משך השימוש תלוי בתגובה ההורמונלית של הגוף ונקבע ע״י הרופא המטפל.

איזה תופעות לוואי אפשריות?

גירוי, כאב או נפיחות במקום ההזרקה

כאבי ראש

בחילה

לעיתים נדירות – תגובות אלרגיות

צטרוטייד (Cetrotide), שהוא החומר הפעיל צטרורליקס (Cetrorelix), פועל על ידי עיכוב הפרשת ההורמון LH מההיפופיזה – זה ההורמון שגורם לביוץ.

איך בדיוק זה קורה?

1. הורמון GnRH (שמופרש מההיפותלמוס במוח) שולט בשחרור של FSH ו-LH מבלוטת ההיפופיזה.

2. צטרוטייד הוא אנטגוניסט ל-GnRH – כלומר, הוא חוסם את הקולטנים של GnRH על ההיפופיזה.

3. כתוצאה מכך, ההיפופיזה לא מפרישה LH (ולפעמים גם פחות FSH).

4. זה מונע ביוץ מוקדם – מצב שבו הביצית עלולה להשתחרר מהזקיק לפני שאפשר לשאוב אותה בטיפול IVF.

למה זה חשוב בטיפולי פוריות?

במהלך טיפול IVF, רוצים לגרום לזקיקים לגדול יחד – וכשיהיו בגודל מתאים, הרופא נותן הורמון טריגר שגורם לביוץ (לרוב אוביטרל או דקפפטיל) ואז שואבים את הביציות.
אם הביוץ קורה מוקדם מדי – לפני שאפשר לשאוב – מאבדים את הביציות, ולכן משתמשים בצטרוטייד כדי לשלוט בתזמון.

תזמון השימוש בצטרוטייד:

מתחילים להזריק צטרוטייד בדרך כלל ביום 5–6 של הגירוי (כלומר, כמה ימים אחרי התחלת זריקות FSH). ממשיכים להזריק ברצף כל יום עד יום מתן זריקת הביוץ (trigger shot).
.

סרטון הזרקה לצטרוטייד

מסתבר שכן, יש מצבים שבהם צטרוטייד (Cetrotide) עלול להיות פחות יעיל או לא "לעבוד" כמו שצריך, אם כי זה נדיר בטיפולים מנוהלים היטב. הנה כמה דוגמאות:

1. שימוש לא נכון בתרופה

הזרקה בשעה הלא נכונה או דילוג על מנה – עלול לא לאטום את גל ה-LH, ולהוביל לביוץ מוקדם.

הזרקה לא נכונה מבחינה טכנית (למשל, לא תת-עורית, או שאינה נספגת כראוי).

2. תגובה ביולוגית לא צפויה

לעיתים רחוקות הגוף יכול להגיב בצורה לא טיפוסית, כמו גל LH מוקדם חריג, גם כשהצטרוטייד ניתן כראוי.

מצבים של תנגודת להורמונים (נדיר מאוד) – הגוף לא מגיב כראוי למרות קבלת התרופה.

3. פרוטוקול טיפול לא מותאם אישית

אם הזקיקים מתפתחים מהר מהצפוי, והרופא לא מתחיל צטרוטייד מוקדם מספיק – זה עלול לא להספיק כדי למנוע ביוץ.

במטופלות עם תגובה שחלתית מהירה מאוד ("high responders") – צריך מעקב צמוד כי הסיכון לביוץ מוקדם גדל.

4. מחלות רקע או תרופות אחרות

תרופות מסוימות או מחלות הורמונליות עלולות להשפיע על יעילות התרופה (למשל גידולים נדירים המשפיעים על הפרשת GnRH או LH).

בעיות ספיגה בעור – נדיר, אבל רלוונטי אם יש בעיות עור או שומן תת-עורי מועט מאוד.

מה קורה אם הצטרוטייד לא עבד?

הסיכון המרכזי הוא ביוץ לפני השאיבה, ואז אין ביציות לשאוב – כלומר, המחזור הטיפולי מתבטל.
לכן יש מעקב מאוד צמוד: אולטרסאונד ובדיקות דם כדי לבדוק רמות LH ו-E2 (אסטרדיול), ולהגיב מהר אם רואים סימנים לביוץ מתקרב.

אין תשובה אחת נכונה לזה, אבל יש יתרונות וחסרונות לכל בחירה, כשהדבר הכי חשוב זה להזריק צטרוטייד (Cetrotide) בכל יום באותה שעה!

כשבוחרים בשעות הבוקר או הבוקר המאוחר (למשל בין 7:00–10:00), יש לזה כמה יתרונות:

מניעת ביוץ מוקדם – התחלה יומית מוקדמת נותנת "מרווח בטיחות" אם יש תגובה מהירה בשחלה.

תיאום עם בדיקות דם ואולטרסאונד, שנעשים גם הם לרוב בבוקר – הרופא יוכל להבין איך התרופה משפיעה בזמן אמת, בחלק הראשון של היום
מעקב רפואי נוח יותר – אם יש בעיה, את עדיין זמינה לפנות לרופא או להיבדק בהמשך היום, לא מעט מרכזים רפואים בארץ לא נותנים מענה בשעות הערב המאוחרות ואם יש לך שאלה לא בטוח שיהיה לך עם מי לדבר.
שגרה קבועה – הרבה פעמים זה פשוט נוח, שגר ושלח לפני העבודה.

אם תעדיפי להזריק בשעות הערב, זה אפשרי – כל עוד מתמידים באותה שעה כל יום – אבל עדיף להתייעץ עם הרופא לגבי זה.
וכמובן הצמדי להנחיות הרופא אם זאת הייתה ההמלצה שלו!

בדרך כלל לא צריך להתאים את מינון צטרוטייד למשקל המטופלת.

צטרוטייד מגיע בשני מינונים:

0.25 מ"ג – זה המינון הסטנדרטי שמוזרק פעם ביום.

3 מ"ג – זה מינון "ממושך", שניתן לפעמים כמנת בוסט אחת, במקום זריקות יומיות.

ברוב הפרוטוקולים, כל הנשים – בלי קשר למשקל – מקבלות את 0.25 מ"ג ביום.

 ולמה זה מתאפשר? כי:

התרופה פועלת ברמת ההיפופיזה (במוח) וחוסמת קולטני GnRH.

הפעולה הזו אינה תלויה באופן משמעותי במשקל הגוף, כי היא פועלת על רצפטורים – לא על נפח או פיזור בגוף כמו חלק מהתרופות האחרות.

מחקרים הראו שהמינון האחיד יעיל ברוב המוחלט של המטופלות.

 למעט מקרים שהם יוצאי דופן שבדרכ נדירים:

במקרים קיצוניים של BMI גבוה מאוד מאוד או תגובה חריגה מאוד בטיפולים קודמים, ייתכן שהרופא יעריך את הצורך לשנות פרוטוקול – אך זה לא שינוי של מינון צטרוטייד, אלא התאמה של שאר חלקי הטיפול (כמו מינון FSH).

במקרה והצטרוטייד לא עובד לך, תכירי את התרופה חלופית:
אורגלוטרן (Orgalutran)

שם גנרי: גנירליקס (Ganirelix)

גם הוא אנטגוניסט ל-GnRH – בדיוק כמו צטרוטייד.

ניתן בזריקה תת-עורית 0.25 מ"ג ביום, באותה מתכונת.

נחשב לחלופה ישירה: רוב הרופאים מחליפים בין השניים לפי זמינות או תגובת המטופלת.

אם הצטרוטייד לא נסבל (למשל עקב תגובה מקומית או רגישות), אפשר לעבור לאורגלוטרן בלי לשנות את כל הפרוטוקול.

מתי תשקלי להחליף? 

הופעת ביוץ מוקדם למרות שימוש נכון.

תגובות לוואי קשות (כמו גירוי מקומי חמור או אלרגיה).

חוסר נוחות עקב תזמון או טכניקת הזרקה.
.

הנה טבלה מסכמת שמשווה בין צטרוטייד (Cetrotide) ל-אורגלוטרן (Orgalutran) – שתי התרופות העיקריות שמונעות ביוץ מוקדם בטיפולי פוריות,בארץ הצטרוטייד נשמר בקירור, והאורגלוטרן לא.
.

לסיכום:

צטרוטייד היא זריקה ששומרת עליך מביוץ עצמוני ועוזרת לרופא לדייק בטיפול, תופעת הלוואי הנפוצה ביותר שלו זה צריבה מקומית ואדמומיות, יש הנוהגות לקרר את המקום יש הנוהגות לחמם את המקום על מנת להקל על ההזרקה, שווה שתבדקי מה עובד לך, במדינת ישראל בקופסה יש 7 יחידות, מומלץ לרכוש את כולן ושיהיו לך בבית על מנת שלא תמצאי את עצמך ללא החומר בזמן אמת, מה שיכול להרוס את הטיפול במידה והביוץ לא היה בשליטה.
חסר לך מזרק ואת צריכה עזרה, מוזמנת לקבוצה מסירה בטלגרם.
.

….