הדרך לאיש ברזל – שמישהו יעצור את השעון, חלק א'

ואם חושבים על זה, אז זה לא כזה פשוט. מדובר היה בתקופה אחת המטורפות והעמוסות שחוויתי. היו
ימים שהרגישו כאילו אני נמצאת על קרוסלה שמסתובבת במהירות קצת יותר מדי גבוהה. ימים, שהייתי
שמחה לאיזשהו שכפול גנטי, או לפחות לעוזרת צמודה. היו לילות, שהגעתי לשכב במיטה במצב מאוזן
ואמרתי לעצמי: לא מאמינה שהגעתי למיטה. יחד עם זאת ולמרות הכל, היתה זו תקופה מדהימה,
מעצימה. פשוט WOW. לפני כמה ימים כתבתי בקבוצה שלנו שאף אחד לא יכול להבין את התקופה
המדהימה שאנחנו עוברים ואת החוויות שאנו חווים. אי אפשר להסביר וברור לגמרי שמבחוץ ממש ממש קשה להבין, אם בכלל, לא סתם אומרים "זר לא יבין זאת".

כבר יותר משבוע שהאנרגיות בשמיים. לא מוסבר. וגם קצת מדאיג, בהתחשב בעובדה, שהן צריכות
להישאר שם עוד שבועיים. לפחות עוד שבועיים. תחושת השובע מהאימונים, שצצה לה פתאום לפני
כחודש, נבעטה והושארה מאחור בקרב נוק-אאוט. הרעב והצמא נבנו מחדש והמבערים מוכנים.
האנרגיות החלו לבעבע באיזשהו יום אז, תוך כדי אחת מהריצות הארוכות האחרונות, עת התפשטה
לה בגוף התחושה והידיעה שאני מוכנה. ממש מוכנה. כל כולי שם בדנמרק. מוכוונת מטרה כמו טיל מונחה.
שומרת בימים אלה בקפידה על המערכת החיסונית – משתדלת להימנע מלשהות עם אנשים במקומות
סגורים, כבר שבועות לא שותה מהכוס של הקידוש והילדים מקבלים נשיקות רק על הלחי, אבל יש מעידות איתם 😉

קצת מספרים – דיי תפרנו קילומטראז'. ב 16 השבועות שמאז הישראמן, שחינו כ 120 ק"מ, רכבנו מעל
3000 ק"מ ורצנו מעל 700 ק"מ. שעת ההשכמה המוקדמת ביותר לאימון היתה 2:30 AM… כן,
היו פה ושם אילוצים… האימון הארוך ביותר 10 שעות ברוטו (אימון בודד, שלא במסגרת מחנה/מסע רכיבה).
21 ספורטאים מהקבוצה ימריאו ביום רביעי עוד כשבוע וחצי. 7 יקחו חלק במקצה המלא – 5 נשים ו 2 גברים, 12 במקצה החצי ושלשה אחת במקצה המלא.

כנראה שאנרגיות טובות באמת מושכות ונמשכות לאנרגיות טובות, אחרת אין הסבר למקבץ האנרגטי
של 21 האנשים האלה. כנראה שבאמת כל דבר קורה לבסוף בזמן הנכון ובמקום הנכון. אולם הנוסעים
היוצאים בנתב"ג יהיה מלא התרגשות ופרפרים ושמחה ביום רביעי הבא. יש מצב שהאנרגיות לבדן ימריאו את המטוס, אז אולי יהיה אפשר לחסוך קצת בדלק…

המשך יבוא…

חלק ב'