המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | מאת: מיכל טננבאום

קטגוריה: ריצה | מאת: מיכל טננבאום


המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | מאת: מיכל טננבאום

המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | מחזרה לשגרה לאחר חגי תשרי ארוכים, לילות נעימים, חופים
פחות עמוסים, גשם ראשון, מדינה משותקת בעקבות רבע שעה של הגשם הראשון הזה, הזזת שעון
חורף, בדיחות על הזזת שעון, ועוד כמה סימנים מובהקים – החורף עומד להתחיל. לא להגזים,
אנחנו עדיין גרים במדינה שהחורף האמיתי נעלב מהשימוש באותו שם, אבל חורף זה חורף,
ואולי אנחנו מדינה שהקור לא מכה בה כל שנה, אך מצד שני, לנו יש את עשרת המכות משלנו.

המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | צילום: טלי שיאצו

המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | אולטרה מרתון של ישראל

אצל הספורטאים בארץ, יש סימן נוסף, שהקיץ המייגע עומד להסתיים, אולטרה מרתון סובב עמק.
חלקם הזיעו עד אלוהים, באימונים לברלין או לאמסטרדם, וחלקם הסתובבו סביב עצמם, בתקווה
לעמוד באתגר. למה בתקווה? לאחר שנה שלישית, שבה אני צופה מהצד ברצים, אפשר להגיד
שאני שותפה פעילה לכאב שלהם, לסבל, לנחישות, ולאושר המגיע כאשר כל זה נגמר, ואתה עובר בקו הסיום.

לכל מי שלא יודע, סובב עמק, היא תחרות של אולטרה מרתון בישראל. תחרות מושקעת,
מאתגרת, ולא ממוסחרת, אשר שמה את הרץ במקום הראשון. יש מקצים שונים, שמה שמבדיל
ביניהם, זאת כמות הסיבובים שהרץ יעשה. המרחק של כל סיבוב הוא 33ק"מ. ככה שבמקצה הכי
אורך, של 200 ק"מ הרצים צריכים לעשות את אותו הסיבוב 6 פעמים. המילה סיבוב היא מילה נחמדה מדי, כדי לתאר את תנאי השטח, מזג האוויר, ושעות על הרגליים, שהרצים מנסים להתמודד איתם.

רוב הרצים שעושים יותר מסיבוב אחד, לא עוברים בקו הסיום, אלה נכנסים לאוהל הראשי, שממוקם
בצורה אכזרית ביותר, כמה מטרים משער הסיום. הם יכולים לנוח שם, להתארגן, לאכול, להתייאש
או לקבל טיפול רפואי, הכל תלוי במצבם, שבדרך כלל, קשור באדיקות לכמות הסיבובים שכבר עשו.
אף פעם לא רצתי יותר מסיבוב אחד בסובב, וגם זה היה מזמן, אבל בטוח שכל אחד שעובר שם,
ולא ממשיך לסיום, כי כמות הסיבובים שלו עוד לא נגמרה, מקלל את הרגע הזה. ואולי רק
המשתתפים יוכלו להגיד מה מתסכל יותר, המראה של שער הסיום, בלי יכולת לעבור בו או מחשבה על עוד סיבוב, גם אם הוא אחרון.

עד שלא נעשה לפחות 3 סיבובים בסובב, לא נוכל להבין את הרגשה של פניה לאוהל המנוחה, כמו
שגם לא נוכל להבין את ההרגשה של חציית שער הסיום. אז למה עדיין בתקווה? כי גם כאלה שראו
את קו הסיום מספר פעמים, ודימנו את עצמם עוברים בו, והרגישו שגם הגוף שלהם משתף פעולה
כדי לעשות זאת, לא תמיד מגיעים לסוף. יש הרבה הפתעות שם, בין טייפון לבין ג'וארה. הרצים
שהתמודדו עם הפתעות האלו, יוכלו לספר יותר טוב ממני, מה הגורם מכריע, שבסופו של דבר מכניע אותם, לא לעבור בשער הסיום. כל אחד והסיפור שלו.

המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | מיכל מתנדבת

המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | מיכל מתנדבת

המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | טטיאנה

מכל הרצים, שעשו את המסלול הזה, סיימו אותו וחזרו שוב לאתגר עצמי נוסף, או להפך חזרו כדי
לכבוש אותו לאחר ניסיונות פחות מוצלחים, או גם כאלה שהתמודדו איתו לראשונה, אני רוצה להגיד
כמה מילים על טטיאנה. כאשר במשך 4 שנים התייצבה בקו הזינוק של 166 ק"מ בתקווה לסיים
אותו. היא האמינה שהיא מוכנה מספיק פיזית ומנטלית כדי לעשות זאת, וכל שנה, סיבוב אחד לפני
הסוף, הגוף שלה בגד בה, והיא לא יצאה לסיבוב המוביל לשער הסיום. וזה לא מנע ממנה שנה
אחרי שנה, להתייצב בזינוק. כשראיתי אותה, לפני שנה סובלת מהיפותרמיה לאחר סיבוב נוסף, אמרתי לעצמי, שהיא כנראה הבינה שהסובב גדול עליה, וכבר לא נראה אותה בשנה הבאה.

רק שאני אמרתי את זה לעצמי, אבל טטיאנה אמרה לעצמה דבר אחר לגמרי, הבחורה
התייצבה בזינוק של 166 ק"מ גם השנה. ומכל הרצים האחרים, הכי רציתי שהיא תסיים,
ודווקא במקרה הזה הרצונות שלנו היו זהים, ומה כן, שהם גם התגשמו. לאחר 3 שנים
של כניעה לגוף, היא לא פנתה לאוהל מנוחה אחרי 5 סיבובים, אלא המשיכה ישר לשער הסיום, מקבלת את המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק, אני לצערי כבר לא הייתי שם, ולא ראיתי אותה עושה זאת, אבל בטוח הייתי מזילה דמעה.

 

המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | מתנדבת כבר כמה שנים

בשבילי סובב עמק השנה, הוא היה פלטפורמה ושימוש קר ברצים של מקצים שונים כמחוות
אהבה לגבר אחד. לא באמת שימוש קר, אבל כן אהבה. אני יודעת להעריך חברות. כמו כל שנה,
היו מקרים מרגשים, מצחיקים, טעונים, וכואבים, ואני רוצה לנצל את הבלוג הזה, כדי לדבר על נקודה שאישית נורא הפריע לי.

אני מתנדבת בסובב כבר כמה שנים. השנה זאת הייתה הקרבה גדולה עבורי, כי אחרי חגיגות הסובב,
עשינו שבת משפחתית לחגיגות יום הולדת 18 לבן משפחה. אז נחשו איפה אני העברתי את כל
החגיגה, נכון, שפוכה על השפה, ליד שולן אוכל, לאחר יותר מ30 שעות ללא שינה,מפסידה עוד
חוויה משפחתית. ולמרות הכל, לא הייתי מוותרת על הסובב. אם יש משהו בתחרות הזאת,
זה שלא משנה מה הסדר עדיפויות של המארגנים, בפועל אתה רואה שמי שהכי חשוב בתחרות זה המשתתפים.

 

המדליה של אולטרה מרתון סובב עמק | שי חזן

וכל מי שמגיע להתנדב בסובב, עושה את זה באהבה גדולה, יש ענן אנושי, שתלוי על קיבוץ
הזורע בימים האלה. שי חזן, הוא גם איש ארגון למופת, וגם איש למופת. שי חזן קודם כל בן
אדם. ואם יש משהו שחשוב לו מכל דבר בזמן התחרות זה שאף אחד לא יפגע, ויקבל את כל
מה שנחוץ לו, פיזית ומנטלית, על מנת לסיים תחרות זו, לא משנה באיזה מקצה הוא משתתף.
חלק מהרצים, שסיימו את התחרות, גילו שנגמרו מדליות וחולצות למשתתפים. לא יודעת
מה קרה שם, ולמה נגמר, ואני יודעת שכן אפשר להתבאס, במיוחד אלו שעשו את התחרות לראשונה, אבל אנשים איבדו פרופורציה, וקראו למרוץ ביזיון.

אז רק תקחו נקודה ותחשבו- את המדליה של סובב עמק ניתן לשלוח בדואר, ואני בטוחה ששי
כבר טיפל בזה, תחשבו אם היה חסר לכם מים? איך הייתם מגיבים אם הייתם מקבלים בקבוק
מים בדואר כמה שבועות אחרי המרוץ? כל מה שהיה הכרחי כדי שתסיימו, כולל אהבה ותמיכה
היה שם, וקבלת המדליה באיחור היא רק מחזקת את הסיבולת שלנו לדחות סיפוקים. נדחה אותם לעוד שנה, שבה שוב נפגש בסובב, כל אחד בתפקידו. שי, ובחייך, תסדר את רשימת הרצים של 100, לפי מספרי חזה, אי אפשר ב 2 בלילה לחפש לפי שמות משפחה!!!






כתבות נוספות

לכל המאמרים