מרתון תל אביב 2016 מאחורי | עם הפנים ל 2017 | שלומי שושן

מרתון תל אביב 2016 | השעה 21:34, מוצ"ש, תל אביב. דממה ברחוב הירקון. כמעט 36 שעות אחרי המרתון ומלבד שרידי GU לא נראה על הכביש אף איזוטוני או בקבוק מים. שאפו לעירייה.יממה וחצי אחרי ששמי הוצג על לוח התוצאות ברוקח, יכול לומר בגאווה- אני מרתוניסט. מילה שנאמרת מפי כאשר לא נותר לי אף אזור בגוף ללא כאב, כפות הרגלייים, הברכיים, המותניים. צולע וגם זה בקושי. אבל עם חיוך על הפנים שמסרב לרדת.
עדיין לא מעכל את תחושת הסיפוק שתתעצם עם חזרתי לשגרה, בתקווה לשבוע הבא.

 מרתון תל אביב 2016 | מה הוא המרתון בשבילי?

מה הוא המרתון בשבילי? בעצם הכל. סמל לחיים החדשים, סמל להישגיות, כוח רצון, מלחמה אישית,
אתגר וגאווה גם יחד. סמל לתהליך, דרך, והתמדה. רץ תחרותי כמעט 4 שנים אבל הפעם זה משהו אחר.
לא משנה כמה תרוץ- 5,10, חצי מרתון או 30 ק"מ אתה עדיין תישאר רץ חובבן. מהיר או איטי, אבל חובבן.
ריצת המרתון עבור לא מעט אנשים היא לא אחת מאשר סמל למעבר לליגה של "הגדולים", במיוחד כשהם במרחק 5 מטרים ממך, ומחכים ביחד איתך לרגע הזינוק. שום אירוע ריצה, מתוקשר ככל שיהיה, לא יתקרב ביוקרתו למרתון. כל המצלמות מופנות לעבר רצי מקצה המרתון, נרצה או לא.

את ההחלטה לרוץ מרתון קיבלתי כבר לפני כמעט שנתיים, כאשר הכיוון היה לעבר מרתון טבריה,
הידוע כפס ייצור למרתוניסטים חדשים. נרשמתי אי שם באוגוסט 14' כאשר האימונים עד דצמבר
אותה שנה לא כוונו למרחק המלא אלא יותר למרחקים של 10-15 ק"מ.

.

.

מרתון תל אביב 2016 | החלטה לא חכמה לרוץ 10 ק"מ בטריאתלון אילת

מפה לשם קיבלתי את ההחלטה (הטיפשית, הסתבר בדיעבד) להשתתף בטריאתלון אילת למקצה אולימפי,
בצורת 10 ק"מ ריצה. מי אם לא אני כמובן, יעלה עצימות לקצבים מטורפים במקביל לאימוני נפח כמקובל
בהכנה למרתון רק כדי למתוח גבולות. בינתיים, בשקט בשקט, היא חיכתה לי. פציעה נחמדה,
הידועה בשם "שין ספלינט", ארבה לי מעבר לפינה. האימונים עוברים, מרגיש ומתעלם. זה מתעצם,
אבל עדיין מוכר לעצמי שזה סתם שריר תפוס. הגיע הטריאתלון. את המירוץ סיימתי, ובתוצאה נחמדה
(מקום 1 כללי בשלשות, 42 דק', סביר+ בהתחשב ברוחות של אילת).

 

מרתון תל אביב 2016 | הפציעה

בינתיים השין מחמיר, ואיתו גם מעלה עצימות לקראת טבריה. מרחקים של 15,20,30 ק"מ כבר לא ממש
מדגדגים לי. לאחר כשבועיים, שבועיים בעצם לפני טבריה, חדלתי ריצה קצרה של 7 ק"מ בגלל אותה
פציעה ארורה. לא יכולתי כבר. חזרתי הבייתה צולע. באותו רגע הבנתי לראשונה- אני פצוע. לא שריר
תפוס, לא כאב חולף. אלא פציעה. אמיתית וכואבת. באותה רגע הפסקתי לרוץ והאמנתי כי הפציעה תחלוף עד מרתון טבריה.

מרתון תל אביב 2016 | מרתון טבריה | צילום: טלי שיאצו

 

מרתון תל אביב 2016 | למרתון טבריה לא הגעתי

אז הפציעה לא חלפה ולמרתון טבריה כמובן לא נסעתי. נעים מאוד: פציעה בשוק שמאל למשך 4 חודשים,
ללא יכולת דריכה כלל, שבהם כל מה שחלמתי הוא לרוץ כמה צעדים. 4 חודשים של צליעה, תסכול, כאב לב,
ורחמים עצמיים שהשתדלתי להסתיר. הסתיימה לה התקופה הארורה וחזרתי לרוץ.
את המחשבה לרוץ מרתון כבר הוצאתי מהראש וממשיך להחדיר למוחי משפטים כמו
"אוכל להיות רץ 10 לא רע" ו"גם חצי זה בסדר". מטפטף לעצמי כל יום אבל עמוק בפנים מסתיר בכאב את החלום האמיתי המרתון.

 

מרתון תל אביב 2016 | ההחלטה

לאחר שנה וחצי במהלכה עזבתי לעיר הגדולה, קיבלתי את ההחלטה מרתון תל אביב 2016. מרתון מלא,
לא פחות ולא יותר, והפעם בחוכמה. שום התעלמות מכאב, שום אטרף, ושום תחרות בשיאה של תקופת אימונים. הפעם אני שם, ובגדול.

תוך חודש וחצי אני מעלה נפחים בהדרגה. 15,20,28 ומגיע עד המסכמת בה מקנח עם 36. בשן ועין אמנם,
אבל מסיים. מתחיל לחזור לעצמי, לאט ובזהירות. שומר על הרגליים. שייק ירוק, ספירולינה, וכורכום הפכו לחבריי הטובים ביותר.

.

.

מרתון תל אביב 2016 | ערב המרתון

מרתון תל אביב 2016, ערב המרתון, 25.2.16, טופח לעצמי על השכם על כך שהגעתי בריא ולא פצוע שהוא
ללא ספק סוג של הישג בפני עצמו. אם הגעת לערב המרתון בריא- עשית חצי דרך. עכשיו נשאר רק לרוץ
מרחק זניח של 42.2 ק"מ. מה גם שלסיים מסכמת של 36 ק"מ אחרי אימונים של חודש, בקושי- הישג אף הוא.
שמח במקצת, אבל לא שוכח את היעד הנכסף שעוד ממתין לפניי. לא ישן בלילה. חושב, רק חושב על מחר.
כל שלט של "הכביש ייחסם" גורם לי לפרפרים כמו בכל פעם בה קו 9 חולף על פני האקספו בכיכר רבין.
5 פעמים התעוררתי באותו לילה- 23:00, 1:00, 2:30, 3:30 ו- 5. מתסכל, אבל ציפיתי לזה. שינה בריאה ואיכותית כבר לא תהיה.

 

מרתון תל אביב 2016 | בוקר המרתון

מרתון תל אביב 2016, בוקר המרתון. אני בדרך לרוקח. קר, רועד מהתרגשות. הבטן מתהפכת. רגלי קרח.
מגיע למתחם ושותה 2 כוסות קפה. אוכל משהו ונכנס לשרוול. מאותו רגע הלב דופק בעצמה לפני שהגוף
התחיל לזוז. מתקרב לשער הזינוק. שומע את חולדאי ברקע מתכונן לספירה לאחור. 5,4,3,2,1 ו…מתחיל.

5 ק"מ ראשונים- כמעט ולא מורגשים. למעשה רץ חזרה את כל המרחק מהבוקר אל עבר הנמל.
אזורים שאני מכיר. רידינג. צפון תל אביב. משייט. מוזיקה, רעש, אין חום בינתיים. נהנה מהאווירה ומהרצים שמסביבי,
זמנית לפחות. בראש חושב על השקט שלפני הסערה או בשמה הידוע לשמצה "הקיר".

מרתון תל אביב 2016 | הסוף

 

ק"מ 40. אבן גבירול/רוקח. מתחיל להסתובב לכיוון הישורת האחרונה. נכנס קצת לפארק הירקון.
בחיי שאלו 2 הק"מ הכי ארוכים שהרגשתי בחיים שלי. מתחיל לאבד תחושה גם לסביבה.
לא יודע איך אני רץ, אבל בכל זאת ממשיך. מתרגש מעט מעצם החלפת הקידומת ל-4.
40 ק"מ רבותיי, חתיכת מרחק. מסתכל לעבר הפארק ורואה עגלת תינוק מלפנים.
אני רץ והיא לא מתקדמת אליי. מוזר. הזמן עובר והיא נשארת באותו מרחק. ההזיות כנראה עושות את שלהן.

41 ק"מ ואני גמור. סמרטוט. בלי תחושה ברגליים. מסתכל למטה ורואה אותן זזות,
איכשהוא, אבל לא מרגיש כלל. רעב אימתני, מצח רותח, יובש בפה, חוסר פאטאלי במלחים,
והיד עוד נטויה. הגרביים קרועות וספוגות בזיעה, אמרו נואש כבר מרידינג.
אבל למי אכפת כשאני 1 ק"מ לשמפניה. בשלב הזה כבר אין כוח לחפש את שער הסיום באופק.
כבר איבדתי תחושה בגפיים התחתונות מהקילומטר ה-37 לערך, כך שגם אם הן צורחות, אני לא מרגיש דבר. טוב או רע- תחליטו אתם.

42 ק"מ משולבים עם דמעה קלה. עוד 200 מטרים ואני מרתוניסט. מרים את הראש לראשונה אחרי אמצע הדרך ומחפש את שער הסיום. רואה מרחוק את סככת ההתאוששות ושלט כחול לרצי המרתון- "סיום". 100 מטרים אחרונים- רץ על השטיח הירוק, אם אפשר לקרוא לזה ריצה. מבין שמצלמים אותך ומנסה לא להראות קטסטרופה, כי בכל זאת תמונה זה חשוב לא? דורך על הפס.

סיימתי.

תביאו לי במבה.