מתאמנת לתחרות איש ברזל | מאת: אלית אילן

מתאמנת לתחרות איש ברזל | קצת יותר מחודש עבר מאז חצי הישראמן. חוויה, שנראית במבט לאחור,
כסימפטית וחביבה יחסית לאימונים בהווה. עד לאחרונה לא הכי התלהבתי לדבר על היעד הזה, החדש, אבל
נראה שכבר אין מנוס ואפשר לומר קבל עם ועדה,שאני רשומה ו מתאמנת לתחרות איש ברזל!!

כל טריאתלט "בעסקי" ה long distance, יודע, שאימונים לאיש ברזל לא דומים לשום דבר, אבל באמת לשום
דבר אחר. העניין הוא, שרק כאשר נכנסים לתוך תכנית האימונים, חוטפים את ה זפטה ומבינים עד כמה זה
באמת לא דומה לשום דבר, אבל באמת לשום דבר אחר. הפנמה זו התרחשה לא ממרומי שבוע שישי או שביעי
לאירוע אלא ממעמקי שבוע 18 ל D-day, שמועדו 13 ביוני, דנמרק-בילונד (Lego Land). כמו שאמר אבא שלי,
סידרתי לי מתנה ליומולדת. אני מקווה רק שלא אצטער על המתנה 😉

מתאמנת לתחרות איש ברזל | אז מה בעצם שונה כל כך בשגרת החיים והאימונים?

נתחיל מזה, שלמעשה בפועל כאילו התחלתי עוד עבודה, או כמו שאומרים בצבא: נע"ת (נוסף על תפקיד)
רק שזו עבודה ללא תלוש שכר. אולי יותר מדויק לומר – עבודה ששואבת את השכר. שעות האימון הרבות,
מסתכמות בחישוב גס בממוצע בעוד חצי משרה אם לא יותר. זאת לבטח אם מוסיפים לכך את הארגונים
והלוגיסטיקות לפני ואחרי אימון. לדוגמא הכנת הציוד וארגון התיקים – כל יום לארגן ולפרוק תיקים – מגבות,
בגדי-ים, בגדי ספורט, אוכל, שתיה, תיק לעבודה, תיק ללימודים ובחצי מימות השבוע גם זוג אופניים.
אם להוסיף לכך איסוף של 3 ילדים בסוף היום על תיקיהם, מחלצותיהם והיצירות מהגן, הרי שרק חסר בל- בוי שיחכה לנו בחניה של הבית.

היום עצמו מתחיל הרבה יותר מוקדם מהרגיל, בשעות שכל בר דעת רק מסתובב לו לצד השני במיטה. 3:40
נהיה ה 5:00 החדש. אם בימים כתיקונם, השעה השגרתית להשכמה היא סביב 5:00, הרי שאט-אט המצב
מתדרדר. חישובים של למתי לכוון את השעון מובילים לכך, שאם רוצים להספיק גם עבודה, לימודים ולא לאחר
לאיסוף הילדים, יש להקדים השכמות לסביבות 4 ו… שאמנם בפעם הראשונה נראית שעת השכמה לא הגיונית
בעליל אך בהדרגה מתהווה לנורמה והמצב ממשיך "להתדרדר" גם להשכמות מוקדמות יותר…

מתאמנת לתחרות איש ברזל | ככה זה נראה כמתחילים אימון

עד לא מזמן היה אולי אפשר עוד להתבדח על הטשטוש והגבול הדק שעובר בין לפנות בוקר/בוקר. עכשיו,
לצערי, כבר אין ספק. יש אימונים, שמתחילים לפני לפנות בוקר (קשה לי לכתוב: בלילה..), ממשיכים אל לפנות
הבוקר, החושך מתחלף בזריחה, ומסתיימים לאחר מספר שעות בבוקר של אנשים נורמליים מן היישוב,
כשהשמש כבר ממש למעלה בשמיים.

מתאמנת לתחרות איש ברזל | כך זה נראה כשהוא ניגמר

אימון ארוך רודף אימון ארוך וביניהם משתלב לו אימון שחייה קצר. זו תקופת אימונים, שבפעם הראשונה אני
ממש מחכה בשקיקה ליום המנוחה. היום, שבו המייל מה coachya מגיע ללא תוכן, הוא לגמרי אחד הרגעים
המשמחים בשבוע. הערב, שלפני יום המנוחה, שלא צריך לכוון את השעון לעוד השכמה הזויה, מרגיש הכי
חופש שיכול להיות. כל מה שלא הוספק במהלך השבוע, מתחרה על אותן שעות בודדות של בילוי ערב.

השנה האחרונה וגם החודשים קדימה מאופיינים בהרבה פעמים ראשונות. פעם ראשונה לחצות קו סיום של
אירוע, כמו השבוע בחצי מרתון תל-אביב, ולהמשיך להשלים נפח של עוד כמה קילומטרים. אני לגמרי יכולתי
לשמוע את השרירים צועקים אלי: "תגידי, השתגעת? הרגע הבאנו אותך לקו הסיום. מה קורה??" והמבטים
של העוברים ושבים בפארק, שהסתכלו עלי כמו משוגעת, שרצה עם מספר חזה, שלא במסלול ואחרי קו
הסיום.. לצערי, זו לא תהיה הפעם האחרונה שזה יקרה. תכנית האימונים מייעדת לנו עוד כמה מתנות קטנות כאלה בדרך…

הדרך לא פשוטה ורצופה משוכות של ברזל. יחד עם זאת, אם לא הייתי נהנית, לא הייתי עושה זאת. אם לא
היה קשה ומאתגר אז לא היה מעניין. צריך לזכור תמיד, ולא רק בהקשר הזה אלא בכלל: אנרגיות טובות,
מחשבות חיוביות וחיוך

אלית אילן, בת שלושים ומשהו, נשואה, אמא לשלושה, מתאמנת בקבוצת zen, מדריכת פילאטיס, טריאתלטית שאוהבת ונהנית לשחות.