לטור דה פראנס | המסע האישי שלי בעקבות הטור – חלק ב' | איריס עצמון

קטגוריה: אופניים | מאת: איריס עצמון


 לטור דה פראנס | המסע האישי שלי בעקבות הטור – חלק ב'

 

לטור דה פראנס | יום רביעי למסע יום ה' 23/7 – המפגש עם רוכבי הטור דה פראנס.

לטור דה פראנס | השכמנו בבוקר לאחר לילה גשום, נרגשים לקראת המפגש עם הרוכבים של הטור דה פראנס. לאחר ארוחת הבוקר התחלנו  לרכוב לעבר ה Col De Glandon המתנשא לגובה 1924.
הכבישים היו רטובים אך בלהט ההתרגשות הדבר לא הפריע לנו.
המטרה הייתה לפגוש את הטור שהיה אמור לסיים שם את הרכיבה באותו יום.
התחלנו את הרכיבה בצינת הבוקר שהלך והתחמם כשהיום התקדם.
לאורך כל הדרך חנו קרוואנים של אנשים שבאו לצפות בטור והמוני רוכבים כמונו שטיפסו לגלנדון על מנת לפגוש את הטור.

 

לטור דה פראנס | יש קרנבל באוויר

הכביש היה עמוס והייתה אווירה של קרנבל באוויר. בדרכנו החלפנו מילים עם אנשים מארצות שונות, שמענו בליל של שפות וראינו שלל צבעים של  דגלים מארצות שונות.
לצידי רכבה נורית בקצב מקביל לשלי. לאחר הטיפוס הגענו לירידה תלולה אך קצרה עם סרפנטינות חדות.
שתינו חששנו לקחת את הסיבובים החדים כי מולנו נסעו קרוואנים שעברו למסלול הנגדי בסיבובים.
נאלצנו להיות מאוד מרוכזות בסיבובים. לאחר הירידה חזרנו לטפס בדרכים מתעקלות בטיפוס מתמשך.
כשהגענו קרוב לפסגה הדרך נעשתה פחות תלולה. מימיננו התגלה אגם ענק שמימיו הכחולים צלולים ומנצנצים בשמש.

המחזה היה מרהיב על רקע הרכסים המזדקרים והמושלגים של האלפים.
מתחת לאגם הגדול היו עוד אגמים קטנים עם מים בצבע טורקיז.  המשכנו לרכב לעבר הגלנדון.
כשהגענו קילומטרים ספורים  לפני הפסגה עצרה אותנו המשטרה ואמרה לנו שלא נוכל להמשיך לרכב כי הכביש נסגר עקב בואו של הטור.

לטור דה פראנס | חלק ב' | נורית ואיריס עצמון

לאחר התלבטות קצרה, הוחלט להישאר בסכר ולחכות לטור דה פרנס. כמה מהחברים יצאו באופניים כדי לקנות מים. מזג האוויר היה חם מאוד והשמש קפחה מעל הראש. נותרו כשעתיים וחצי עד בוא הטור.
בזמן שנותר רכבו חלק מהחברים במעלה ההר ואחרים יצאו לטייל ברגל.
ככל שהתקרבה השעה להגעת הטור הלכה וגברה הציפייה וההכנות לבואו של הטור,

האווירה הייתה מחשמלת, המוני אנשים  ומשטרה בכל פינה, כשעה לפני הגעת הטור החל מצעד של מכוניות הספונסרים.המכוניות היו מקושטות ומרהיבות כשכל מכונית מחלקת משהו אחר.
כובעים, צמידים, מחזיקי מפתחות, תיקים וכדומה. בכל פעם הופיעה מכונית מקושטת ועליה אנשים שזרקו לקהל את המתנות לקול תרועת הצופים. עמדנו בצידי הכביש והרענו למכוניות ורצנו כמו ילדים לתפוס את המתנות. כשעברו כל המכוניות חזרנו  עם שלל רב. האווירה הייתה שמחה ומלאת ציפייה.

לטור דה פראנס | הנה הם הבאים!

הסימן הראשון לבואו של הטור דה פראנס היו הצוותים הטכניים שחנו לידנו והתכוננו לבואם של הרוכבים.
אחריהם הופיע המסוק של יורוספורט שהגיח  לפתע במעבר ההרים וגרם לכולנו התרגשות רבה.
מיד לאחריו ראינו את הטור מטפס במעלה ההר. כעבור מספר דקות החלו להגיע ראשוני הרוכבים שעברו על פננו במהירות של כ-70 קמ"ש.

ההתלהבות שלנו הגיעה לשיאה כשעל פנינו עבר מי אם לא פרום עם החולצה הצהובה וקונטדור.
לראות אותם מדוושים במרץ על האופניים כאילו לא צברו באותו היום יותר ממאה ק"מ וכ-2000 ק"מ טיפוס מצטבר היה מדהים ומרגש.

הרוכבים המשיכו להגיע בדבוקות כשמאחוריהם מכוניות עמוסות באופניים. באחת הפעמים זרק רוכב מקבוצת Tinkoff – Saxo את הבקבוק הצהוב שלו וכל הצופים עטו לתפוס את הבקבוק.
אחד מחברי הקבוצה שלנו הצליח לתפוס את הבקבוק וכולנו התרגשנו מאוד.(לימים התפתחה אגדה שזה הבקבוק של אלברטו קונטדור…)

לטור דה פראנס | חלק ב' | רוכבי הטור דה פראנס

בתום המצעד הססגוני והמרגש של הטור הכביש נפתח.  המוני האנשים שהיו על ההר התחילו לרדת. מי באופניים ומי באוטו. גם אנחנו עשינו דרכנו למטה. הגענו למלון בשעות הערב המוקדמות נרגשים מאוד מחוויות היום ומלאי אנרגיות.

לטור דה פראנס | סיכום יומי

דרגת קושי: קשה
טיפוס: 2000 מ'
מרחק: 95 ק"מ
זמן על האוכף: 5:30 ש'

לטור דה פראנס | יום חמישי למסע יום ו' 24/7-הזנקת הטור ואתגרים מנטאליים    

התכנית לאותו היום היתה לצאת השכם בבוקר באוטובוס שייקח אותנו לעיירה st. jean de maurienne שם יתקיים הזינוק של הטור באותו היום.
המטרה הייתה לראות את ההתארגנות של הטור, את הטקס של חתימת הרוכבים על אי שימוש בסמים ואת ההזנקה.
מיד לאחר ההזנקה תוכנן שנצא באופניים ונטפס את הגלנדון, הפעם מכיוון אחר.
השכמנו בבוקר והעמסנו את האופניים בקרון שנרתם לאוטובוס. יצאנו לדרך השכם בבוקר באוטובוס.
האוטובוס עשה את דרכו במסלול שרכבנו יום קודם לכן, בדרך  צרה ומפותלת על סף תהום.
בצידי הכביש חנו קרוואנים, והקשו מאוד על האוטובוס לקחת את הסיבובים.

לטור דה פראנס | התנגשות הקרון באוטובוס

באחד הסיבובים בירידה הקרון התנגש באוטובוס ונשמע בום חזק. ברגעים אלו הלב שלי עצר מלכת.
הבטתי בתהום שמתחתיי והתפללתי שהאוטובוס יצליח להגיע למטה בשלום.
איך שהוא האוטובוס הצליח לעבור את הסיבוב בשלום והלב שלי חזר לדפוק בקצב סביר.
הגענו לעיירה וחנינו. כשהוצאו האופניים מהקרון התברר שב"בום" ששמענו קודם לכן עפו אופניים אחד על השני ורבים ניזוקו.

האופניים הורדו מהקרון כל אחד בחן את האופניים שלו ואת מידת הנזק שנגרמה להם. לרבים מחברי הקבוצה נגרם נזק לאופניים. למזלי הנזק שנגרם לאופניים שלי היה יחסית קטן ומוטי הטכנאי סידר לי אותן.

לטור דה פראנס | הפסטיבל מתחיל

יצאנו להסתובב בעיירה, לראות את ההכנות של הטור ולחוות את האירוע.  מרכז העיר היה מפוצץ מבקרים.
מזג האוויר היה חם מאוד והשמש קפחה ממעל אבל זה לא הפריע להמוני האנשים להצטופף בשמש הקופחת ולנסות לקחת חלק בחוויה.
כשעה לפני הזינוק התחיל הפסטיבל. המכוניות של הספונסרים התחילו בתהלוכה כשהם זורקים לכל עבר מתנות והצופים קופצים ורצים לתפוס אותן.

לאחר תום התהלוכה החל טקס החתימה של הרוכבים על האמנה של אי שימוש בסמים. הרוכבים הגיעו באופניים ועלו על הבמה לקול הכרוז שהכריז את שמותיהם  ומסך גדול שהקרין את הגעתם  וחתמו לכל תרועות הקהל שנאסף לחזות ברוכבים.  הטקס נמשך כ-45 דקות ולמרות החום העז והצפיפות לא ויתרתי על המחזה ובמיוחד התרגשתי לראות את פרום והצוות של SKY  כשהם מגיעים ברכיבה ועולים על הבמה.

לטור דה פראנס | תום התהלוכה

לאחר הטקס הגיע זמן ההזנקה. היה זה מחזה מרהיב ומחשמל. כל הרוכבים הצטופפו לפני שער הזינוק
וכשהחלה הספירה לאחור כל הקהל הצטרף.  10,9,8,6…0 וקדימה. בבת אחת הרוכבים שעטו קדימה ותוך שניות ספורות נעלמו מהעין. בין רגע נגמר האירוע, וההמונים פנו לדרכם.

אנחנו יצאנו לכיוון נקודת המפגש שלנו ממנה היינו אמורים להתחיל את החלק העיקרי של היום – הטיפוס לגלנדון, 21 ק"מ בעליה ארוכה ומתמשכת עם שיפועים משתנים עד לגובה של 1924 מטרים. רכיבה בתוואי של ערוץ נחל שלא נגמר, מלא צמחיה ורווי מים זורמים.

לטור דה פראנס | השמש הקופחת

התחלנו את הרכיבה אחר הצהרים. השמש בשמים קפחה מעל הראש.
היה חם והרגשתי מיובשת ומותשת מהעמידה הממושכת בחום. בנוסף,  חשתי עייפה מההשכמה באותו בוקר ותשושה מיום הרכיבה שעבר.
כאב לי הראש וחשתי חשש רב מהטיפוס שחיכה לי. שאלתי את עצמי איך אעמוד בטיפוס המאתגר לגלנדון כשאני במצב כזה?

עם חששות כבדים בלב התחלתי את הרכיבה. הטיפוס התחיל בצורה די מתונה של שיפועים ממוצעים של
8 ו-9% אבל החום הכבד העיק מאוד. לאורך כל הכביש עברו קרוואנים, אנשים ורוכבים שהיו בדרכם
למטה לאחר שסיימו לצפות בטור.  זה דרש להשקיע ריכוז רב בעליה. בשלב מסוים הרגשתי שהתשישות והחום משפיעים עלי ושאלתי את עצמי איך אצליח לטפס עד לפסגה.

המשכנו לטפס כשלאט לאט השיפועים הולכים ונעשים יותר תלולים. בכל ק"מ הייתה אבן דרך שסימנה
לרוכבים איפה הם נמצאים ביחס לפסגה, שעון הספירה לאחור החל לתקתק… ק"מ אחרי ק"מ…  לאחר
כמחצית הדרך בבת אחת השתנה מזג האוויר והחל לרדת גשם.  כל הכביש נעשה רטוב והרגשתי שאני נרטבת כולי.

מכיוון שפשטתי מעלי את כל הביגוד החם לפני העלייה המשכתי לטפס כשעל גופי רק חולצת רכיבה ומכנסיים שנרטבו לחלוטין.  השיפועים הפכו ל 12 ו-13% בממוצע וגייסתי את כל הריכוז שלי כדי לא להתנגש במכוניות שירדו מלמעלה ונכנסו ללא הרף למסלול שלי והרוכבים ששעטו בירידה. החשש הגדול שלי היה להתנתק מהאופניים בשיפוע, שמא לא אצליח להתחבר שנית.

>>> עוד בספורטלי

 > 10 טיפים לשחיין המתחיל

> גלריה – תמונות מאירועי ספורט
> רפואת ספורט

 

לטור דה פראנס | העתי לפסגה

הטיפוס בגשם הפך להיות מאתגר מאוד.  היו רגעים שהרגשתי שהדרך לא תגמר לעולם.
הרגשתי את השרירים שלי שורפים והריכוז הרב שנאלצתי להשקיע בעליה הכביד והתיש,
לרגע אפילו עבר לי בראש לרדת מהאופניים אבל סילקתי את המחשבה הזאת מהראש וריכזתי את כל המחשבות שלי בתנועות של הרגליים.  "עוד מעט הכל  יעבור" אמרתי לעצמי והמשכתי ל"פדל".  לבסוף, לאחר סיבוב חד בשיפוע ראיתי את החברים לקבוצה והבנתי שסוף סוף הגעתי לפסגה.
קשה לתאר את האושר שחשתי כשראיתי אותם. כשניתקתי את עצמי מהאופניים הרגשתי שכל הגוף שלי רועד.
אני לא יודעת  אם היה זה מחמת המאמץ הגופני, הלחץ בו הייתי שרויה בשעות האחרונות,
הקור ואולי הכל ביחד. בבת אחת השתחרר אצלי כל המתח שהצטבר בשעות האחרונות והעיניים שלי התמלאו דמעות. תחושת ההישג וההקלה הציפו אותי בעוצמה רבה.

לטור דה פראנס | סיפורי גבורה

המתנו בפסגה  לרכב הליווי רועדים ורטובים אבל מלאי אדרנלין והתלהבות. השינוי החד (ממאמץ של דיווש בעליה, להמתנה ברוח ובתנאי קור) חייבו אותנו לאלתר פיתרון של הישרדות, וכמו ישראליים טובים אלתרנו פינה חמה באוהל של קבוצת מקומיים, שארחו אותנו ונאלצו לשמוע את סיפורי הגבורה שלנו עד שהגיע הרכב ליווי…

לטור דה פראנס | סערת רעמים

כשהרכב הגיע עטנו עליו כדי להיכנס ולהוריד את הבגדים הרטובים ולהחליף ביבשים. בעודנו יושבים באוטו,
פרצה סערת רעמים שכמוה לא שמעתי מעולם ולאחריה כמה ברקים שאחד מהם הרעיד את האוטו ומיד לאחר מכן השתרר ריח של שריפה. התברר שהברק פגע לא רחוק מהאוטו. הייתה זאת חוויה מבעיתה. ישבנו באוטו רועדים מבהלה ומקור כשהגשם ממשיך לרדת בעוצמה.

הרבה חששות התגנבו ללב, איך נרכוב מפה חזרה כשהכביש רטוב כולו ובחוץ משתוללת סערת ברקים ורעמים מפחידה? בשלב מסוים התברר לנו שגם הנהג של הרכב ליווי חשש לנהוג והוא ביקש מאודי שיחליף אותו. דבר שהוסיף לבהלה של כולנו.

לבסוף יצאנו לדרך באוטו 8 אנשים דחוסים עם האופניים ועשינו את דרכנו למטה בזהירות ובאיטיות רבה. יתר חברי הקבוצה עשו את דרכם באופניים כולם הגיעו חזרה בשלום.
הסתיים יום שהיה מלא וגדוש חוויות של אתגר, קושי, פחד, כייף והתרגשות. יום של הרבה תמיכה ועידוד מחברים בקבוצה.
ביום הזה חשתי בעוצמה החזקה ביותר איך אנרגיות מנטאליות (דיבור עצמי חיובי, נחישות, פרגון וחיזוק הדדי) הופכות לאנרגיות של כוח, עוצמה, וואטים ברגלים ולתחושה שאני יכולה להתמודד כמעט עם כל עלייה. בהתבוננות לאחור ניתן לומר שזה היה יום הרכיבה המאתגר ביותר שהיה לי!

לטור דה פראנס | סיכום יומי

דרגת קושי: קשה מאוד

טיפוס: 1715 מ'

מרחק: 70 ק"מ

זמן על האוכף: 4:03 ש'

 

לטור דה פראנס | יום שישי למסע יום שבת 25/7- סיום הטור

זה היה היום בו יטפסו רוכבים לטור דה פראנס את אלפ. דואז  ויקבע המנצח של הטור.
אך קודם לכן יערך מאבק של הספרינטרים שיסתיים בדיוק מול המלון שלנו.
בתוכנית שלנו-חופשיים לרכוב לאן שנרצה. אני ועוד כמה חברים לקבוצה יצאנו לטפס לעבר עיירה שנקראת Col de Arnon. (1700 מטר גובה).   טיפוס מתון יחסית של כ-12 ק"מ. יצאנו לדרך בשעה נוחה ועשינו את דרכנו במעלה ההר בנופים המרהיבים של כרי דשא מוריקים, עצים ופסגות האלפים.
בסוף הטיפוס חיכה לנו בית קפה נחמד וישבנו שם להנאתנו. לאחר מכן חזרנו למלון ויצאנו להסתובב בעיירה ולעשות קניות של מתנות ולבקר בחנות האופניים המקומית שהפכה להיות החנות האהובה עלינו.

לקראת השעה 13:00 נסגרו הכבישים והתחיל הפסטיבל של הטור.
נעמדנו מתחת למלון בדיוק ליד קו הסיום של הספרינטרים וחזינו במכוניות המקושטות והמתנות שנזרקו לכל עבר וחיכינו לבואו של הטור.
הפעם היינו מצוידים בדגל ישראל. מאוחר יותר קבלנו טלפונים מהארץ ונאמר לנו שהראו אותנו עם הדגל ביורו ספורט על קו הסיום.
לאחר זמן מה הגיע הטור לקול הקהל המריע.  שוב הייתה זו חוויה מדהימה לחזות בהם כשהם חולפים על פנינו בדרך לטיפוס של אלפ דואז.  את הטיפוס לאלפ דואז ראינו בטלוויזיה המקומית.

לטור דה פראנס | עם דגל ישראל

עבר יום רכיבה יחסית קל אבל מהנה מאוד.

לטור דה פראנס | סיכום יומי

דרגת קושי: קל

טיפוס: 700

מרחק: 40 ק"מ

זמן על האוכף: 1:45 שעות

 

לטור דה פראנס |  יום שביעי למסע יום א' 26/7-יום אחרון של רכיבה

יום אחרון של רכיבה באלפים.
החלטנו שאת היום הזה נמצה עד תום.
בערב קודם לכן הודיע לנו גונן שמצפה לנו רכיבה בדרכי עפר משובשות.
לאחר ששמענו את תוואי השטח של הרכיבה שמצפה לנו, החלטנו אני ועוד 3 בנות לעשות רכיבה עצמאית.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו 4 בנות לטפס שוב את הדרך לבית הקפה ב Arnon.
את הדרך הכרנו כבר היטב מהיום הקודם. הפעם טיפסנו אותה פעמיים. (כ-24 ק"מ טיפוס).
בסיום שני הטיפוסים ישבנו לנו בבית הקפה ונהנינו משמש הבוקר המלטפת ושיחת בנות מהנה.

לאחר הרכיבה יצאנו כל הקבוצה לארוחת צהרים משותפת לסיום.
כשישבנו במסעדה המקומית באווירה עליזה הבטתי בחבריי הקבוצה.
עבר לי בראש שלפני מספר חודשים לא הכרתי אף אחד מהם.  חשבתי לעצמי איזה מזל שלמרות החששות הרבים שהיו לי החלטתי להיכנס להרפתקה הזאת.

ההכנות המשותפות ובעיקר החוויה המדהימה שעברנו ביחד בשבוע האחרון יצרו חברות אמיצה ביני לבין חברים מהקבוצה ולא היה לי  ספק שהקשר בנינו ימשיך גם כשנחזור לארץ.

לטור דה פראנס | חבורה אמיצה

לטור דה פראנס | אורזים

חזרנו למלון לארוז את האופניים ולארגן את המזוודות ברגשות מעורבים. מצד אחד שמחתי שעמדתי בהצלחה מלאה בכל המטרות שהגדרתי לעצמי: לעבור בשלום, ללא תאונות ופציעות את ימי המסע ולהתמודד עם כל האתגרים מבחינה פיזית.

מצד שני, קשה להיפרד מהאלפים.
במשך שבוע ימים חיינו בחלום.  בתוך הנופים המרהיבים של האלפים.
התנתקנו לגמרי מהעולם החיצון.  כל עולמנו התרכז ברכיבה הבאה, ביעד הבא, בקילומטרים הבאים.
עסקנו רק בספירת קילומטרים, שיפועים בעליה, במה נאכל וכמה נשתה.
הדאגות שלנו התרכזו במזג האוויר, שיפועי העליות וחדות הירידות. אבל בחיים כמו בחיים לכל דבר טוב יש סוף.

 

לטור דה פראנס | סיכום של היום:

דרגת קושי: קל

טיפוס:  1300

מרחק: 60 ק"מ

58 ק"מ

 

לטור דה פראנס | היום אחרון באלפים יום ב' 27/7

בבוקר ב 5:00 יצאנו באוטובוס לשדה התעופה בזנבה לעשות את דרכנו חזרה הביתה.
חזרנו לארץ, למציאות לאחר שבוע חלום. שבוע רווי חוויות, התרגשויות, סערת רגשות והמון הנאה וצחוק. שבוע של התמודדות פיזית ומנטלית.
במשך חודשים התכוננו, חלמנו ודימינו את השבוע הזה. המחשבות עליו וההכנות מילאו אותנו בציפייה ובהתרגשות לקראת הבאות, עכשיו חוזרים לשגרה. ניסיתי להעביר למילים את עוצמת החוויה שחוויתי באלפים, בשבוע בו המציאות עלתה על כל דמיון. מקווה שהצלחתי ולו במעט.

לטור דה פראנס | לרכוב בתוך גלויה | איריס עצמון

 המסע שלי הטור דה פראנס-חלק א'

איריס עצמון
מומחית לפסיכולוגיית ספורט. אשת ברזל. מרצה (מכון וינגייט, מכללת גבעת וושינגטון) בנושאים: פסיכולוגית ספורט, פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכופתולוגיה. מעבירה סדנאות לארגונים וליחידים. מיישמת בעבודה את הניסיון האישי מהספורט למרחקים ארוכים (איש ברזל, מרתון).