יכולת טכנית ברכיבה אצל טריאתלטים, ההבדל בין רוכב חזק לרוכב טוב
יכולת טכנית ברכיבה אצל טריאתלטים, כמו עובדות:
עובדה ראשונה: רוכבי אופניים אומרים שטריאתלטים לא יודעים לרכוב.
עובדה שנייה: בדרך כלל הם גם צודקים.
עובדה שלישית: רובם המכריע של הטריאתלטים לא מקבלים את העובדה שהרוכבים צודקים והם באמת לא יודעים לרכוב.
עובדה רביעית: כדי להעמידם על טעותם, הטריאתלטים טוענים שהם רוכבים לא פחות חזק מרוכבי האופניים.
עובדה חמישית: במקרה הזה הטריאתלטים צודקים, חלקם באמת רוכבים חזקים.
עובדה שישית: העובדה החמישית נכונה אך לא ממש רלוונטית.
זה ממש לא נעים אם אומרים עליך שאתה לא יודע לעשות משהו, בעיקר אם אתה בטוח שאתה כן
יודע. במשך שנים אני שומע את הדברים האלה ומנסה לחיות בכעס והכחשה. עברתי תהליך ארוך
עד שהגעתי למסקנה שרוכבי האופניים צודקים. באופן עקרוני אני נגד לעשות הכללות, אבל אני
חושב שלמעט כמה יוצאי דופן, מרבית הטריאתלטים באמת לא יודעים לרכוב על אופניים. חלק מהטריאתלטים רוכבים חזק, אבל אין זה מעיד שהם רוכבים טוב.
וכאן בעצם נשאלת השאלה מה עושה רוכב ל"טוב"?
בגדול, אני חשוב שרוכב "טוב" נמדד עפ"י שלושה פרמטרים עיקריים:
1. מיומנות ושליטה באופניים.
2. טכניקת הרכיבה והפיכת האנרגיה של הרוכב למהירות של האופניים בפועל
3. רכיבה בפלטון
1. מיומנות ושליטה באופניים – בזמן רכיבה בכביש ישר אין ממש משמעות לשליטה באופניים והפרמטר המשמעותי הוא היכולת הפיזיולוגית של הרוכב. אבל אנחנו שיודעים שהחיים הם לא ממש קו ישר. רוב מסלולי הרכיבה בטריאתלון הם לא מאוד טכניים, ובכל זאת, בתחרויות אשר מאפשרות דרפטינג, רוכב לא מיומן לא יצליח להישאר עם הדבוקה אחרי פנייה או כיכר למשל. בתחרויות ללא דרפטינג אין דבוקה, אבל לרכוב בקירבת מישהו (10 מטר) זה גם יותר קל מאשר לרכוב לבד.
פניות, התחמקויות, האצה, בלימה, אלו משתנים חשובים ברכיבה, ולא רק לרוכבי אופניים, אלא גם לטריאתלטים ואנשי ברזל למינהם. לא אחת מתחרים אומרים לעצמם דברים כמו: "אני אאט לפני הכיכר או הפנייה, במילא אני מתחרה רק בשביל הכיף. יכול להיות שזה באמת נכון, אבל רוכב לא מיומן יכול לשלם מחיר למשל בגלל מזג אוויר סוער ורוחות חזקות. הכביש יכול להיות חלק והוא יחליק מכיוון שלא יודע מה זה לבחור קו בפנייה או בגלל לחיצה חזקה מדיי על הבלמים האחוריים בשיא הטיית האופניים בסיבוב. במקרה כזה, יכולה להיגרם פגיעה בברך אשר תסיים לטריאתלט את התחרות. נראה אותו מספר לעצמו במקרה כזה שהטכניקה לא חשובה.
2. טכניקת הרכיבה – רכיבה לא נחשבת לפעולה טבעית לאדם מבחינה ביומכאנית. שתינוקות אנחנו לומדים ללכת כי מיומנות ההליכה מוטבעת אצלינו ב DNA במוח, רכיבה על אופניים לא. האופניים הם סוג ל מכונה אשר דורשת אותנו ללמד את הגוף איך לתפעל אותה ביעילות. אפשר לעשות זאת בשני אופנים:
– רכיבה במשך שעות רבות על האופניים
– תרגילים ואמצעים מוכווני מטרה
אם מלמדים את המוח להכיר את תכונות המכונה (האופניים), אזי המוח מלמד את הגוף כיצד להשתמש
בה. רוכב אשר לא מכיר את המילה "קראנק" או לא מבין את משמעות המספרים 12-25 למשל
כשמדברים על קסטה, יכול בהחלט להיות רוכב חזק, אבל רוכב טוב הוא בטח לא יהיה. כמו בכל
תחום בחיים, כך גם כאן, הכרת המכונה תאפשר לרוכב להוציא ממנה ביצועים יותר טובים.
3. רכיבה בפלוטון\דבוקה – ככל שזה נוגע לטריאתלטים ואנשי ברזל, הרכיבה בדבוקה היא אמצעי
יותר מאשר מטרה. אני רואה את זה בתור אמצעי חשוב ביותר. קודם כל מהכיוון החברתי, אבל לא
פחות חשוב הוא הכיוון המקצועי. טריאתלטים אשר כחלק משיגרת האימונים שלהם מתאמנים
ברכיבה בדבוקה אשר מותאמים לצרכיהם, ישפרו באופן משמעותי את הרכיבה שלהם. נשאלת
השאלה: "למה לרכוב בדבוקה אם בתחרות אנחנו רוכבים לבד". התשובה לכך היא שאימונים
בדבוקה משמשים קודם כל על מנת לדחוף את הרוכב ליכולות שלא היו לו קודם. ע"י רכיבה עם
רוכבים מנוסים יותר, הרוכב לומד לחקות מיומנויות מהם ועם קצת מזל גם מקבל טיפים רלוונטיים
שישמשו אותו בעתיד. טריאתלטי העילית בעולם מתאמנים ביחד ולא במקרה. הם מתאמנים בדבוקה למרות שחלקם מתחרים בד"כ בתחרויות ללא דרפטינג.
יש לא מעט טריאתלטים שרוכבים מאוד חזק, למשל עושים נג"ש ב 40 קמ"ש או עולים את בית אורן מהר כמו רוכבי אופניים. אבל, אם מסלול הנג"ש הוא קצת יותר טכני או אם למשל כוללים גם את הירידה מבית אורן, אזי הטריאתלטים הופכים ללא רלונטיים. הם לא ממש יודעים לרכוב בדבוקה וכך או שהם נותרים מאחור או שהם נוגעים בגלגל של הרוכב לפניהם ויכולים להתרסק. כאשר מזג האוויר קשה, למשל גשם או רוח, אזי הם הולכים לאיבוד ומשאירים פיסות עור על האספלט, העיקר שמד הוואטים שלהם, שהפך אצלם מאמצעי למטרה, יראה מספרים יפים שאפשר לעלות לפייסבוק או לשלוח למאמן ולהתגאות. חבל,לא?
התקופה האידיאלית לשיפור מיומנויות הרכיבה היא בפגרה שבין העונות. בתקופה זו ניתן להתמקד בדברים שאין זמן להשקיע בהם בתקופת תחרויות. רוכב חזק אשר יהפוך את עצמו לרוכב "טוב" יהנה מאוד מהאימונים ויפיק מעצמו הרבה יותר. זה יוביל כמובן להשגים טובים בתחרויות, כמו כדור שלג.