גיא זלוף | אולטרה מרתוניסט ומדריך ריצות ארוכות

קטגוריה: ריצה | מאת: טלי שיאצו


גיא זלוף | החברים של ספורטלי

הכירו את גיא זלוף שבהצצה ללוח תוצאות שלו תגלו שהוא השתתף בלא פחות מ70 תחרויות ריצה משנת 2008 והוא שייך לקבוצה קטנה של אנשים בארץ שרצו 200 ק"מ ונשארו חיים לספר על זה, אם תפגשו אותו כפייסר בתחרות יהיה קשה לפספס אותו, הוא צבעוני ומאושר ובדרכו המיוחדת הוא מדריך ריצות ארוכות….

גיא זלוף, 45, חי בזוג, מנהל כספים ברוב שעות היום,  ומדריך ריצות ארוכות במרת"א – מועדון רצי ת"א.

צילום: טלי שיאצו | גיא זלוף במרתון טבריה 2015צילום: טלי שיאצו | גיא זלוף במרתון טבריה 2015


הרומן הראשון שלך עם ספורט איך הכל התחיל?

ספורט תמיד היה נוכח באיזה אופן בחיי, מכון כושר, שחייה, אופניים (שטח), הליכה ואפילו מידיי פעם ריצה חד ספרתית על הליכון במכון הממוזג. שום דבר לא ברצינות רבה ומצד שני גם לא בהזנחה פושעת.

הרומן הסוחף עם הריצה התחיל דווקא בבקשה של בן זוגי לרוץ את נייקי לפני כ 6 שנים, "בתנאי שנתאמן ביחד" התנה. הוא סיפר לי שמצא תוכנית ל 10 ק"מ ב 10 שבועות באחד מאתרי המרוצים ועתה זה בדיוק הזמן להתחיל. ואכן התחלנו. הלכנו ורצנו לסירוגין 20, 25, 30 דקות ויותר…..היה משעשע, לח וחם (התחלנו בסוף אוגוסט, המרוץ היה באוקטובר), קשה, קל, כואב, מתוח, משוחרר ואז….מרוץ ראשון, התרגשות גדולה, פתאום  יש תמורה , פתאום הכול מתחבר, פתאום הכול ורוד (מת על הצבע), זורם, לא סיזיפי כמו באימונים, חוויה שבאמת רוצים לשחזר. ואז "גילינו" (גילוי של מתחילים) שנייקי זה לא המרוץ היחידי שמתקיים בישראל.

באיזה מענף ספורט אתה מתמיד?

ריצה למרחקים ארוכים!
ככול שנכנסים לעמוקים יותר, מבינים יותר מה בדיוק קורה שם (או שבעצם בכלל לא מבינים מה קורה…..).
זה כמו לדבר על גראס בתאוריה (נשמע פאתטי). ההבנה ה"עמוקה" מתרחשת במעשי!

לבד או עם קבוצה?

ללא ספק קבוצה. קבוצה זה סוג של משפחה, תומכת, מאתגרת, מפרגנת.
במשפחה הגדולה הזו אתה מוצא את מיקומך בתת קבוצה "אחים הקרובים יותר", בעיקר אלה שיותר שותפים לדרך, למהירות ולאתגר (הדבוקה שלך).
פונקציית מאמן שדואג שתדע ותבין מה אתה עושה, או לא עושה, מה המינון "הנכון" למה,
וכמובן "איך נמנעים מפציעה", איך לומדים להתאמן נכון וגם להקשיב לגוף ולאיתותיו.
בתוך כל הקבוצתיות הזו חשוב גם לא לשכוח את "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים",
בסוף תימצא רץ לבד עם עצמך, ואף יכול להיות שלמשך זמן רב….
אל תפחד "להיתקע" עם עצמך לבד על איזו שביל, מסלול, הר, ואדי או דרך רומית.
מניסיון אישי שלי, אני נפגשתי, להפתעתי, בגבר אופטימי, עדין, ספונטני ורגיש.

 צילום: אמיר ביגון | גיא זלוף עם צור פרח ואייל וסרטיל במרתון פארג צילום: אמיר ביגון | גיא זלוף עם צור פרח ואייל וסרטיל במרתון פארג

 

שבוע טיפוסי של אימונים? כמה פעמיים בשבוע ואיפה?

בד"כ ראשון עד חמישי , לרוב שעות הערב, ריצות קצרות יחסית של 50 – 90 דקות חלקן קלות וחלקן עצימות. בנוסף חדר כושר 2-3 פעמים, "עובר" על הגוף במשקלים סבירים ומתמקד ברגלים, בטן, גב תחתון – ליבה (מאמין מאוד שחיזוק שרירים מקל על השלד והמפרקים ועל פציעות ריצה פוטנציאליות). גוף עליון -בעיקר חשוב לי לאיזון. סופ"ש מוקדש לאימון איכות + "ארוכה", או שתי "ארוכות" במידה ויש איזה אולטרה מתוכנן באופק. יום אחד בשבוע "שבתון" מוקדש למנוחה מכול פעילות ספורטיבית מכוונת.

המיקום הינו פשרה, לרוב במשך השבוע פארק הירקון ורחובות "שקטים" יחסית בעיר. בסופ"ש שמח לצאת לטבע, בעיקר בעונה החמה והלחה לברוח מאזורים מוכי לחות ככול שניתן. (חצי שעה +-  נסיעה דרום מזרח מת"א , קונים לרוב 5-8 מעלות פחות ועם חצי מאחוזי הלחות, שלא לדבר על היופי בעיניים….)

תחרויות שהשתתפת בהם? ומה למדת? תחרות אחת שזכורה במיוחד, פודיום? 

פודיום זה לחלשים….וברצינות, ייצא לי כמה פעמים בודדות לעמוד על המדרגה לנופף בגביע…וזו הרגשה משכרת ומשקרת יחדיו. אנחנו, כספורטאים עממיים, ועם כבוד גדול לכול תוצאה שנעשה, לרוב "משחקים" בספורט להנאה ולאורח חיים נכון/מאוזן ובריא (כן, אני יודע שקורה ונסחפנו קצת…).התחרות האמתית היא מול עצמנו. מול היכולות שלנו, מול המרוץ הקודם שעשינו, מול התוכנית אימונים לשיפור התוצאה, מול היכולת לבצע את המרחק…..שם בניצחון הפרטי שלנו, נהיה אלו שמחלקים לעצמנו גביעים ופודיומים.
.


.

לעשות מרוץ בצורה לא טובה ביחס לעצמך ולעלות על הפודיום בגלל "כשל שוק" כגון; מספר משתתפים קטן, קטגוריה קטנה ולא מאוזנת התפלגות רצים "לא סטטיסטית" בקטגוריה מסוימת וכדומה, זה לא העניין, גם אם הוא גורם להרגיש באותו המעמד אלוף העולם. תופעה של רישום מחושב לצורכי הפודיום הנכסף, וההתעסקות, המיותרת לדעתי, לבצע בכול שנייה נתונה הערכת רצים כוללת ושיבוץ מחדש של מיקומי וסיכויי לפודיום, גורם לי לחוסר נוחות. תמונת הפודיום, הלייקים והפרגון הענק מקהל המעריצים; "גיבור", "אלוף" , "מלך", "אתה השראה" – זה טוב בעיקר לאגו הפייסבוק. מצד שני יאללה,…. למה אני קשה? , מה זה ענייני? מי שהגיעו ראשונים שיעלו לבמה, מפרגן!

שיא אישי?

אני גאה (תמיד) ובמיוחד בשיא אישי ל 10 ק"מ מהעונה האחרונה. לפי דעתי מרוציי ה K10 בעצימות גבוהה, שממקסמים את היכולות שלך לאותה נקודת זמן, אלו מרוצים קשים ומפרכים שאני נמנע מהם בד"כ. (אוהב לפייסר וללוות בעיקר רצים טריים יחסית שזה מרוץ ראשון במרחקים הארוכים, שם הריצה נעימה וההתרגשות בה ניכרת). ואז, סוף סוף אחרי תקיעות ארוכה ב 40 דקות (משהו ברצון וביכולת לשבור את זה היה קיים, ומצד שני רחמים עצמאים בזמן המרוץ עם עליית הדופק ואז ויתור וחזרה לקצב ה"נוחות" של אזור ה +4:00),

בהחלטה דיי ספונטנית פתאום לקראת סיום העונה, נחוש ומשוחרר, הגעתי למרוץ שכזה עם אמירה ברורה לעצמי ולסביבה על תוצאה של 39 דקות ופחות. זו תהיה התוצאה!!! (אין ברירה, רק ככה מתחייבים למרוץ. אמירות כמו "נראה היום, אני לא בטוח, אני מרגיש שזה לא בדיוק היום שלי, גם חם, בעצם קר, אני לא מספיק חד…." – אילו אותן האמירות המכשילות הגורמות להיכנע להילחץ ולבלום שהמהירות עולה והדופק משתולל).

ואכן, באותו היום עשיתי את זה מבלי להתבלבל 38:53 התוצאה רחוקה מפודיום, אבל תוצאה אישית שניצחה את הפחד והרחמים העצמאיים במרוץ בסיסי וחשוב של K10 ממנו נגזרים בד"כ יתר הקצבים והיכולות בפיתוח מהירות למקצים ארוכים יותר. באותו היום עשיתי טקס פודיום עצמי, כיניתי את עצמי "גבר", "מלך", "השראה", "גיבור" וחשבתי לרגע (אבל רק לרגע), לעשות עוד עשירייה בקרוב.

גיא זלוף בסיום מרתון ירושלים

גיא זלוף בסיום מרתון ירושלים

 

פציעה?

התחלתי לרוץ על דורבן, סבלתי מזה כשלש שנים, העלמתו החלה רק ששיניתי סגנון לריצה קדמית (כריות).
מעבר לזה אני נזהר מאוד. למדתי עם השנים להקשיב לגוף ולדעת להבדיל בין "כאב נכון" שהוא תגובה של הגוף לאימון
לבין "כאב" של סיכוי תחילת פציעה. קל להתבלבל ביניהם, בעיקר שלא רוצים לראות, לא בנויים לעצור, לנוח ולהפסיד אימונים בדרך למטרה כל שהיא.
חשוב תמיד לזכור שאי תשומת לב ראויה בזמן הנכון תהיה לבסוף הרבה יותר "יקרה".
שמבינים את זה טוב, קל יותר לתת את תשומת הלב הראויה.

דימוי עצמי ותזונה

עף על עצמי מידיי פעם, ואז חוזר להיות חננה  מהכספים על טייץ שאוהב לרוץ.
שהתחלתי לרוץ לפני כשש שנים, תזונה לא עניינה אותי. לא אכלתי מסודר,
לא הכרתי באבות המזון, ועוגיות ופירות שהיו זמינים בעבודה ובישיבות בשפע, היו כ 80% מהתזונה שלי (לא אוכל בוקר או צהריים, רק מנשנש).
כך גם החזקתי כרץ בשנתיים + הראשונות,
עם תיקונים קלים לתזונה, בעיקר עם אילו שגרמו לי להרגיש לא טוב בריצה
(לדוגמה, לא לאכול צלחת בורקס ועוגיות חמאה חצי שעה לפני אימון מהירות או לא לאכול סלט פירות ענק עם גרנולה לפני ריצת מרתון).
.

.

השינוי המהותי החל בבחירה שלי בתזונה טבעונית מוסרית לפני קצת יותר משלש שנים.
כיוון שחשבתי (אז) שזו תזונה נחותה, התחלתי להתעמק ולהבין איך עושים אותה נכון יותר.
כיוון שהתזונה הטבעונית הפכה לתזונה משותפת שלי ושל בן זוגי (בהשפעתו),
הצלחנו, באמצעות גישה למידע רב וליישומו, לקיים תזונה יציבה ובריאה המקפידה לספק את שפע המרכיבים הקיימים בצומח, הויטמינים והמינרלים אותם גוף חזק צריך לתפקודו התקין.
המעבר לטבעונות עשתה לי טוב מאוד במבחן המציאות עד היום. אני רואה בטבעונות WIN WIN SITUATION.
לטבע מצד אחד, ולי מצד שני, בביצועים ובהתאוששות המהירה מכול מאמץ, סביר יותר או סביר פחות.

איך מאזנים חיים עם ספורט?

מאזנים. כמו כל דבר, אני מניח שאי איזון לא יכול להתקיים לאורך זמן.
באימון למקצה 200 בסובב שנה שעברה הרגשתי שהאיזון מופר ושכול האנרגיות (גם בזוגיות, גם בעבודה ועוד) מופנות בעיקר לשם,
מעבר לזמן הריצות הרב, הרבה זמן נוסף "בוזבז" בנושאי בחירות מסלולים, תיאומים, קביעות, תכנונים, נסיעות…..זה הרגיש לא נכון באיזה שלב.
שמחתי כבר להיות אחרי המרוץ הנפלא בסובב, בעיקר בשביל להחזיר את האיזון לחיים, ולהיות פנוי גם ל"חיים האחרים".

גיא זלוף עם החברים צור ומיכל בתערוכה של טלי שיאצו "השמים הם לא הגבול"

גיא זלוף עם החברים צור ומיכל בתערוכה של טלי שיאצו "השמים הם לא הגבול"

 

>>> עוד בספורטלי
לוח תוצאות לספורטאים
לרוץ עם מאמן 
החברים של ספורטלי – אלון רז

 

תחזוקה כללית מתבצעת? מתיחות, עיסויים, קרח?

בעיקר מתקלח, קצת מתיחות ושחרור אחרי אימון עצים 🙂

השלם: אני בלי ____לא מתאמן

אני בלי פריסה מובטחת בסוף האימון לא מתאמן.

איך הסביבה מתייחסת ל"שגעון" הספורט?

הסביבה מהמטרייה הדומה מפרגנת, והסביבה מחוצה לו עייפה ומותשת מהרעיון. אמא שלי תמיד שואלת אחרי כל מרוץ (גם אחרי 200 ק"מ)  "איך היה? צעדתם היום? "

מגלח\לייזר רגליים?

שומר על המראה הקופיף המטופח 🙂

יש קעקוע?

מדבקות על הרכב לא נחשב? יש לי קעקוע באגן, לא קשור לריצה.
.

.

גיא זלוף, האם אתה מכור?

לא מכור לא מכור לא מכור!!!!!!!!

מושגים חדשים שהכרת מעולם הספורט

עולם הספורט ללא ספק יצר שפה נוספת, שופעת במושגים חדשים.
אני כבר כמה שנים משועשע מהמושג "טייפר" – חידוד, בעיקר בגלל הציפייה שהוא יוצר לפני שמבינים אותו לעומק.
יש לו בהתחלה ריח של "חופש גדול", סוג של בית הבראה/קייטנה/ טרופית ולחמניה, נעימות, קלילות…..,

שקר! – "הטייפר זה לא בית זונות!!!" משפט שתשמעו אותי אומר הרבה למתאמנים שלי,
התמימים שמתענגים על המושג. בסופו של דבר טייפר זה מרכיב אימון אחר, שונה מיחידת האימון שבאה לפניו.
הלחץ הפיסי מתקופת העמסה, מתחלף בלחץ אחר של ניסיון להירגע, לדייק, להתאפק, להתארגן, לדמיין, לחלום…

היעד הבא?

אין, מחכה לחשק והתרגשות למשהו ספציפי. נהנה להיות ללא תכנית מחייבת. לרוץ מאהבה ובכיף.