אימון יתר | יותר מהר יותר גבוה יותר חזק מאת: יובל אילוז

אימון יתר | רבים מאתנו עוסקים בפעילות גופנית כדרך חיים, אבל מה קורה כשהפעילות הזו הופכת
ארוכה מדי, עצימה מדי, כאשר אנו נדרשים לשלם מחיר פיזי או אישי גבוה מדי כדי לעמוד בתוכנית
האימון והיעד שהצבנו לעצמנו. כמה פעמים עצרנו לחשוב רגע האם מה שאנחנו עושים אכן בריא?
האם בטווח הארוך אני מקבל תועלת או אולי מפסיד מזה? לחשוב למה בחרנו לעשות את זה והאם אנחנו לא מגזימים.

עולם הספורט האירובי כמו ריצה וטריאתלון "סובל" בשנים האחרונות מעודף שיווק ופרסום ברשתות
החברתיות ובאתרי האינטרנט. זה גורם לאנשים לעשות שינויים קיצוניים מדי בין מצב של חוסר פעילות
או אפילו השמנת יתר למצב של מרתוניסט או איש ברזל. אנחנו רואים מה החברים שלנו עושים ואנחנו
רוצים גם. אנחנו שומעים על הישג של מישהו אחר ורוצים גם. אנחנו רואים מדבקות בלתי נגמרות על
הרכב שלפנינו ורוצים גם. חושבים על הקעקוע לפני שהתחלנו להתאמן.
מעלים את הפוסט והתמונות לפני שהגענו לקו הסיום. נרשמים לאירוע הבא לפני שהספקנו להתאושש.
והסביבה שלנו תומכת, מעודדת, מפרגנת – לייק, אלוף, מלכה, תותחית. איזה כיף.

אימון יתר | אליפות אירופה בטריאתלון אילת | צילום: טלי שיאצו

האם המסגרות, הקבוצות והמאמנים באמת יודעים לעצור אותנו מאימון יתר? להכווין אותנו? לשכנע
אותנו שתהליך אימון הוא תהליך פיזיולוגי ומנטאלי מתמשך, צריך לתת לגוף לבנות בסיס, לעבור תהליך
שינוי והתאמה ולאט לאט להגביר את העומס אחרי שבנינו יסודות חזקים. אחרת זה כמו מגדל קלפים
שבקלות מתמוטט. קשה למאמן להתמודד עם מתאמן שרוצה עוד, שרוצה קדימה, שרוצה מהר.
עוד יותר קשה שיש בקבוצה אנשים וחברים שרק מעודדים ומדרבנים אותנו לעשות יותר, להיות כמוהם.

לעיתים קשה לנו להבין את ההבדל הבלתי נתפס בין ספורטאים מקצוענים וחצי מקצוענים שאנחנו רואים
בפייסבוק או בתחרויות, לבין אנשים מהשורה, הקהל הרחב. וכן חברים – מישהו שקם אתמול מהספה
והתחיל לרוץ גם אם עשה מרתון הוא עדיין שייך לקהל הרחב. האיכות והבסיס הפיזיולוגי לא נקבעים
בשנה החולפת, הם נקבעים בסיפור החיים שלנו – מה עשינו ואיזה יכולות רכשנו לאורך השנים. הם
נקבעים בגנטיקה ובפוטנציאל שלנו. אדם שמתאמן מגיל 0 ורץ כל החיים, יכול להרשות לעצמו להעמיס הרבה יותר על הגוף שלו מאשר אדם רגיל שרק התחיל להתאמן ולזוז.

הרץ דונלד בלייר–סנפורד | רץ מקצוען | צילום: טלי שיאצו

מי אמר שאנחנו יכולים לבצע עשרות תחרויות ריצה בשנה, מי יודע כמה מרתונים הגיוני לגוף שלנו
לסבול בשנה אחת, מי אמר שאנחנו מוכנים להכפיל את מרחק הריצה שלנו בסובב עמק בכל שנה,
מי קבע מתי אנחנו באמת מוכנים לעשות את האיש ברזל הראשון שלנו? מי אמר שצריך לעשות יותר מאיש ברזל אחד? ומי יודע מה הנזק המצטבר שאנחנו יוצרים למערכות הגוף שלנו מהעומס המטורף הזה?

השאלות הפיזיולוגיות הן רבות על מה נכון ומה הסיכונים. אבל כך גם הרבה שאלות מנטאליות על כמות
השעות שאנחנו משקיעים באימונים, הוויתור והמחיר שאנחנו נדרשים לשלם כדי לקום מוקדם בבוקר,
הרכב הגוף שאולי הפך לקיצוני מדי כי אנחנו רצים המון אבל אוכלים מעט מדי ובעיקר השאלה הגדולה
של "למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים?"

>>> עוד בספורטלי

> לרוץ עם המאמן

> לוח תוצאות לספורטאים

> החברים של ספורטלי – גיא זלוף

> עצות לספורטאי המצטלם בתחרות המונית

לקראת השנה החדשה אולי נעצור לרגע את הריצה, השחייה והרכיבה, במקום לצאת לעוד אימון
שרשום לנו בתכנית נשב רגע בנחת ונחשוב. נחשוב על כל מה שעשינו עד היום בתחום הגופני – מה
היה טוב, מה הרגיש לנו יותר מדי ולמה באמת אנחנו רוצים לעשות את זה. ברוב המקרים הגוף שלנו מאותת ומסמן שחצינו את הגבול, שאנחנו עושים משהו לא נכון. מעבר לכך גם הסביבה הקרובה- המשפחה והחברים יכולים לשים לב שאנחנו אולי קצת מגזימים.

צילום: טלי שיאצו | על קו הסיום בטריאתלון אילת

בסוף ספורט ופעילות גופנית צריכים להיות חלק מהחיים ולא כל החיים, כי הרי למה אנחנו חיים?

יובל אילוז- מאמן ראשי ומייסדWAY OF LIFE  5101, רץ למרחק, טריאתלט ואיש ברזל