תופעת הקיר – רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה…

ההסבר הפיזיולוגי ל- תופעה הקיר מבוסס על כך שבמהלך פעילות גופנית עצימה כמו ריצה,
הגוף מסתמך על אנרגיה ממקור פחמימות כחומר הדלק העיקרי.
למרות שמאגר השומן גדול הרבה יותר. מרבית הפחמימות מגיעות ממאגר הגליקוגן בכבד ובשרירי הרגליים.
כמות קטנה של גלוקוז נמצאת בדם.

תופעת הקיר מתרחשת כשיש מחסור בפחמימות | צילום: טלי שיאצו

על פי הסבר זה, תופעת הקיר מתרחשת כאשר מלאי הגליקוגן בכבד ובשרירים מתדלדל לחלוטין.
במצב זה הגוף נאלץ להתבסס על אנרגיה שמקורה מפירוק של שומן.
כאשר מאגרי הפחמימות מתדלדלים, קצב הריצה צונח בכ-30% ואילו ריכוז הקטונים (Ketones) הולך ועולה.
קטונים הם תוצרי פירוק של שומן שמצטברים בדם. עלייה בריכוז הקטונים במהלך הריצה גורמת לתחושות של כאב ושל עייפות.
הדבר דומה למכונית שניגמר לה הדלק והצינורות מתחילים להיסתם.

תופעת הקיר | עייפות מתרחשת במוח, לא בשרירים.

לעומת ההסבר הפיזיולוגי, תיאוריה חדשה יותר משנת 1990,
שנקראת: תיאורית המושל המרכזי(Central Governor theory).  אשר פותחה במעבדה לפיזיולוגיה של אוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה
ע"י פיזיולוג אימון בשם ד"ר טים נואקס (Tim Noakes),  מציעה כי עייפות מתרחשת במוח, לא בשרירים.
על פי התיאוריה,  הגוף שולח כל הזמן אותות למוח התת-מודע לגבי המצב הנוכחי של השרירים הפועלים.
לדוגמה, רמות הדלק ורמות התוצרים המטבוליים המצטברים נמצאות במעקב של המוח.
התוצאה מזכירה את פעולת התרמוסטט בבית אשר מודד את הטמפרטורה ומפעיל או מכבה את החימום או מיזוג אוויר לפי הצורך.
בשלב מסוים המוח עשוי לקבל החלטה, המבוססת על תפיסת המאמץ, להאט בשל המצב הנוכחי של הגוף.
הסברה היא שמנגנון המושל המרכזי לעייפות התפתח בכדי להגן על הגוף מפני נזקים הנגרמים מעבודה קשה מדי.

תופעת הקיר | התיאוריה הפסיכו ביולוגית.

תיאוריה נוספת ועדכנית יותר שפותחה על ידי ד"ר סמואל מרקורה (Samuele Marcora, PhD)
מאוניברסיטת ויסקונסין נקראת התיאוריה הפסיכו ביולוגית.. תיאוריה זו דומה במעט לתיאורית המושל המרכזי, אבל עם הבדל קטן.
התיאוריה גורסת כי אכן, המאמץ כפי שנתפס בחישוב בלתי מודע על ידי המוח במהלך פעילות גופנית,
הוא אשר מגביל את הביצועים. אבל, ופה ההבדל בתיאוריות,
התיאוריה מציעה כי הפעילות הגופנית מפסיקה הרבה לפני שרמות הדלק והצטברות התוצרים המטבוליים
הייתה מכריחה לעצור אותה.  כלומר, תחושת ה"קיר" היא כמעין מקדם זהירות
של המוח בעוד שהלכה למעשה לאדם עדיין יש את היכולת הפיזיולוגית להמשיך באותה עוצמה.

התיאוריה מבוססת על כך שבחלק של המוח הקדמי המכונה (anterior cingulate cortex – ACC)
מתבצעות החלטות בלתי מודעות בנוגע לפתרון קונפליקטים ועיכוב תגובה.
פירוש הדבר כי במהלך האימון המוח שוקל את העלות של המשך האימון בעצימות מסוימת לעומת הגמול של לעשות זאת.
ד"ר מרקורה הוכיח כי אתלטים "עייפים" מסוגלים להתגבר על תחושת העייפות ולייצר תפוקה גדולה יותר אם הגמול גדול מספיק.
הדבר דומה לנורית הדלק שנדלקת באוטו. הנורית מסמלת לנו שאנחנו מתקרבים לקו האדום אבל יש לנו עוד קילומטרים לא מבוטלים עד שנגיע לשם.

דוגמא נוספת היא, היכולת של ספורטאי שחש תשישות גדולה להאיץ
ואולי אפילו לבצע ספרינט כאשר הוא רואה את קו הסיום. אותו ספורטאי מצליח להתגבר על הסבל,
כדי לקבל את  הגמול של תחושת ההישג והכבוד.  הסברה היא שמערכת זו התפתחה בכדי למנוע מאיתנו לבזבז אנרגיה במרדף אחר מזון,
כאשר הסיכוי להצלחה היה נמוך. אבל כאשר האוכל הופיע (אולי צבי באופק) והגדיל את הסיכוי להצליח,
הסבל הופך נסבל.  כלומר, אם האדם מרגיש שהגמול לעמידה באתגר גדול מספיק והסיכוי נראה סביר,
המוח שולח לגוף אותות כדי שיצליח להתגבר על תחושת העייפות.

תופעת הקיר | עייפות מתרחשת במוח, לא בשרירים | צילום: טלי שיאצו

מתוך האמור לעיל, להלן  כמה תובנות חשובות וטיפים להתמודדות עם תופעת הקיר:

1. בעוד שספורטאים רבים חושבים ש"תופעת הקיר" היא בלתי נמנעת,
   ברוב המקרים התנהלות נכונה בתחרות יכולה למנוע אותה.
   לכן, הקפידו להתנהל נכון בתחרויות, מבחינת קצב, תזונה, חלוקת כוחות, לבוש מותאם למזג האוויר וכדומה.
2. . לעיתים, עצם הציפייה שזה יקרה יוצרת  נבואה שמגשימה את עצמה.
   כלומר, הספורטאי חווה קושי ומפרש אותו "הגעתי לקיר" , פרשנות זאת מעצימה את הקושי.
   לכן, גם אם נתקלתם בקושי נסו להתייחס אליו כמהמורה בדרך ולא כאל קיר שבלתי ניתן לעבור אותו.
   זה ייתן לכם את האנרגיה שאתם זקוקים לה על מנת להתמודד עם האתגר..

3. אם כבר הגעתם ל"קיר" חשוב לזכור שזהו איתות מהמוח בעוד שלמעשה יש לכם עדיין מאגרי אנרגיה בגוף.
   ההבנה הזאת תעזור לכם לגייס כוחות ולהתגבר על המשבר ולהמשיך הלאה.

4. נסו להתמודד עם המשבר על ידי העברת המיקוד מתחושת המאמץ והקושי
   למחשבות על תחושת הסיפוק וההישג שתחושו לכשתשלימו את המרוץ ולהתרכז רק בצעדים הבאים.
   זכרו, זה יעבור.

תופעת הקיר שלי

לכשעצמי חוויתי את תופעת  הקיר באופן הקיצוני ביותר כאשר עשיתי את תחרות הישראמן בינואר 2014.
עקב בחילה עזה שחשתי לא הצלחתי לאכול ולשתות והגעתי למצב בו הגוף שלי התרוקן מפחמימות.
התחושה היתה של תשישות עד כדי ערפול וכאב כמעט בכל חלקי הגוף.
במהלך הריצה שלקחה לי כ- 5 שעות ניהלתי דו שיח עם עצמי.
בעוד הגוף אותת לי "אני לא יכול יותר" הפניתי את כל האנרגיה הנפשית שלי למחשבה על תחושת הסיפוק וההישג שאחוש כשאשלים את המרוץ.
חשבתי על שלושת ילדיי שחיכו לי כדי לרוץ איתי את המטרים האחרונים
וזה נפח בי רוח חיים במקומות שהרגשתי תשושה ומרוקנת מאנרגיה.
החוויה הזאת לימדה אותי שאפשר לעשות את מה שנראה בלתי אפשרי בכוח האמונה והרצון, בכוח הראש.

היכולת להתמודד עם תופעת הקיר היא יכולת פסיכולוגית.  כל ספורטאי שחווה את הקיר ועבר אותו יודע שבמציאות ברגע שעוברים את הקיר מגלים שיש לנו הרבה יותר כוחות ממה שנדמה לנו.

גם  בחיים אנחנו נתקלים לפעמים בקירות.  כשקורה לנו משהו לא צפוי, משהו שמטלטל אותנו ומערער את היסודות שלנו.  לפעמים אנחנו מרגישים שהמציאות גוברת עלינו ואנחנו מרגישים קטנים וחסרי אונים.  ממש כאילו נתקלנו בקיר. כדאי לזכור,  שכמו במרתון התחושות שלנו מבוססות על הפרשנות שהמוח שלנו נותן למציאות ולא על המציאות עצמה, ואם נאמין בכוח שלנו להתמודד בהצלחה עם האתגר ולא נאבד אמונה, נמצא בעצמנו את הכוחות להמשיך הלאה
ולסיום, משפט אהוב עלי במיוחד שמלווה אותי בחיים:

התוצאות שלנו בעולם הפיזי  משקפות  את העולם הפנימי שלנו וודא כי המחשבות שלך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות…