כן\לא יחסים עם מדרסים | יובל אילוז מגיש לנו מידע והתלבטויות על מדרסים
מדרס ונעלי צבא – הזיכרון הראשון
החוויה הראשונה הזכורה לי עם מדרסים הייתה שבתור לוחם בצוות צעיר ביחידת שלדג לקחנו חלק בניסוי שבו
קיבלנו מדרסים בהתאמה אישית לשימוש בנעלי הצבא הרגילות שלנו. השילוב בין המדרס, הנעל הצבאית בעלת
המבנה הכבד והמגושם והמסע 70 ק"מ בחולות הים הובילו לסבל מתמשך של חיכוך, שלפוחיות, חתכים ועוד כמה
דברים לא מאוד נעימים. מאז אני ומדרסים זה משהו שלא הולך יחד ותמיד העדפתי לחפש את הנעל הנוחה
שתתאים לי כמו שהיא יוצאת מהמפעל ללא צורך בגורמי תיווך למיניהם- כמו לקנות דירה מקבלן.
לאורך הרבה שנים של ריצה תחרותית הסתדרתי מצוין ללא מדרסים. תמיד בחרתי את הנעל הנוחה שהרגשתי
שיוצרה בדיוק בשבילי והייתי מאוד סקפטי שראיתי רצים אחרים מסתובבים עם המדרסים שלהם לכל מקום כאילו הם לא יכולים לרוץ בלעדיהם.
ללמוד מהמותג הגדול בעולם
בשנת 2013 הצטרפתי לצוות המקצועי של נייקי בתור המדריך המקצועי של המותג בישראל. הייתה לי את הזכות
לעסוק במשרה מלאה בללמוד וללמד כל מה שאפשר בנוגע לנעלי ריצה. במסגרת התפקיד שלי צללתי עמוק לתוך
סוליות הנעליים וטכנולוגיות הייצור החדשניות. כל עולמי היה להבין בדיוק מה המרכיבים של כל נעל, למה עיצבו
אותה כפי שהיא ולמי היא נועדה. התרשמתי מאוד מהתהליך המורכב שעובר כל דגם נעליים חדש משלב האפיון,
תכנון, פיתוח טכנולוגי, ניסוי ובדיקות, עד שלבסוף מתקבל המוצר השלם.
אין ספק שתקופה זו חיזקה לי את מה שחשבתי – לרוב האוכלוסייה אין צורך אמתי במדרסים כי החברות משקיעות
הרבה מאמץ לייצר נעל טובה ומדויקת שתענה על הצורך של רוב הרצים.
צילום: אלעד מנטל
ואז הגיע המרתון הראשון
השנה התאמנתי לקראת המרתון הראשון שלי והתחלתי להגדיל את עומס הקילומטרים השבועי יחד עם קצב ריצה
יחסית מהיר שהגדרתי כיעד למרתון דק'/ק"מ. הרגשתי איך מאימון לאימון תחושת העומס המצטבר על המפרקים
ושרירי השלד הולכת וגוברת וכאילו "האמת יוצאת לאור", זאת אומרת שפתאום כל פגם או ליקוי ביומכני שהוא חלק
מתנועת הריצה שלי מתחיל לגבות מחיר של כאב.
אחרי אחד מטיפולי העיסוי היותר כואבים שהיו לי בשיא תקופת האימון, פנתה אלי רחלי, הבעלים של "מריו סנטר"
מכון מומחה לייצור מדרסים שהציעה לי לבוא ולבחון את מצב הרגל שלי ולחשוב יחד אולי להתאים מדרס שיכול
לעזור לי להרגיש טוב יותר במהלך הריצה וכתוצאה מכך לשפר את התחושה של העומס המצטבר. אני תמיד
אוהב להכיר דברים ואנשים חדשים ולנסות בעצמי לכן אמרתי בשמחה.
לפגוש את האיש מקצוע הנכון
מיד בפגישה הראשונה עם רחלי הבנתי שיש לי כאן שותפה לתהליך מאוד מקצועית שלא מנסה לדחוף או להוביל
אותי להשתמש במשהו שאיני צריך. להפך, היה דיאלוג שתיאר מצד אחד את התחושות שלי מהניסיון וההיכרות
הארוכה עם הגוף ועם ריצה למרחק, ומצד שני נסיון של רחלי למצוא את הדבר שיכול להתאים ולסייע למקרה שלי
גם אם לא מדובר בעזרה "כירורגית" מדי. הפחד הגדול שלי היה לצאת עם מדרס שיהיה קשה, אגרסיבי, מתקן
ומתערב מדי בתנוחת הגוף.
עברנו תהליך של מדידה ובדיקה שבעיקר עזר להבין את מיפוי העומסים על כף הרגל שלי במצב יחף לחלוטין ומשם
להתאמת המדרס שיעזור לחלק את העומס בצורה טובה ונכונה יותר כך שארגיש נוח יותר במהלך הריצה. כבר
בתהליך הבדיקה עלו דברים שאכן הרגשתי לאורך השנים כ"גורם בעייתי" כמו דריכה מוגזמת על הקשת החיצונית
של כף הרגל מה שיצר תמיד הרבה עומס בחלקים הלטראליים (החיצוניים) של הפלג גוף תחתון מהאגן, דרך הברך
ועד לשוקיים.
לאט לאט התחלתי להשתכנע שהסיכוי שחברה מקצועית ככל שתהיה תייצר נעלי שתתאים בדיוק למבנה הגוף שלי
ולעוד מאות מיליוני צרכנים בעולם בו זמנית הוא די נמוך. לכן הרעיון שאני נהנה מהיתרונות של הנעל אבל כן מתאים את התבנית הנכונה לגוף שלי התחיל להראות נכון בעיני.
הגיע הרגע להכניס (שוב) מדרס לנעל – לא לכל נעל
שהמדרס היה מוכן ניסינו להלביש אותו על מגוון נעלי הריצה שהבאתי מהבית והיה ברור שלא בכל נעל ריצה ניתן
לשלב את המדרס. זה תלוי גם במבנה הנעל וגם בחומרים המרכיבים את הסוליה. הייתי ממש לפני סיום ההכנות
למרתון הראשון ולכן לא לקחתי את הסיכון של לנסות משהו חדש קרוב כל כך ליום התחרות לכן בשלב הראשון רק
הסתובבתי והלכתי עם המדרס ורק לאחר המרתון התחלתי לשלב את הנעל עם המדרס בריצות קלות קצרות ומשם בהדרגה לריצות ארוכות יותר.
המשפט החשוב שאמרתי לרחלי לכל אורך תהליך הבקרה בשבועות הראשונים לאחר קבלת המדרס זה "שהנעל אכן
מרגישה לי נוחה יותר מבחינת הדריכה ותמיכה בכף הרגל שלי." בתור איש מקצוע בעצמי חשוב לי לחוות משהו
לאורך זמן כדי להבין באמת האם יש שינוי. עדיין אין לי מספיק רשמים וזמן ריצה עם המדרסים כדי להכריז בבירור
שתחושת העומס, הכאב ועוד תופעות שהיו לי בזמן ריצה ארוכה נעלמו לחלוטין אבל בהחלט אני יכול לומר שאפילו בטיפולי העיסוי התקופתיים מתחילים להרגיש יותר איזון בין האזורים שהיו מועדים לפורענות לבין האזורים שנדמה שבקושי לקחו חלק בעומס הריצה במשך כל השנים האלה.
צילום: אלעד מנטל
כמה דברים שחשוב לדעת לפני ואחרי שהולכים לרכוש מדרסים:
> חשוב להגיד שמדרס הוא בגדר תוספת ולא כאביזר חובה לרוב הרצים שאינם סובלים מפגם ביו-מכאני קיצוני
המשבש את יכולת התנועה והריצה של הגוף.
> חפשו את המקום הנכון להתאמת מדרס לריצה. חשוב לעשות זאת אצל מכון מקצועי שמכיר ומבין ריצה ולא כל מכון מדרסים רגיל. אנשי המקצוע צריכים להכיר את עולם התוכן שלנו ויש הבדל גדול בין רץ שמתכונן לריצת מרתון לבין קשיש שמנסה להתמודד עם הליכה ביום יום.
> מדרסים יכולים לשמש כל רץ ובכל מבנה גוף. לא כל מדרס חייב ליצור מניפולציה קיצונית. הרעיון הוא שלכל רץ מתאימים מדרס שונה לפי הצורך שהבסיס הוא פיזור העומסים ותוספת שיכוך זעזועים באזורים העמוסים יותר.
> ניתן להגיד בבירור שככל שעומס הריצה (במיוחד הזמן והמרחק המצטבר) גבוה יותר כך עולה הצורך במדרס אישי שיעזור לגוף להתמודד טוב יותר עם הזעזועים והתנועה החוזרת על עצמה. כאשר מדובר בריצות קצרות (גם אם הן מהירות) התרומה תהיה פחותה יותר מאחר ואין מספיק זמן רגליים כדי "לסבול" מהפגמים והתנועה הלא נכונה של הריצה שלנו.
> מדרס לא מתאים לכל נעל. לרוב המדרס יישב טוב יותר בנעל האימון "הרגילה" שלרוב תהיה רחבה יותר אבל אי אפשר להעביר את המדרס מנעל לנעל בצורה אוטומטית אלא לבחון את יעילות המדרס ותנוחת הרגל בכל נעל מחדש. אם המדרס לא מתאים בנעל מסוימת עדיף לרוץ בלעדיו.
> המדרס מקטין ומצופף את הנעל – לכן רצוי לקחת נעל במידה מעט גדולה יותר מהרגיל ובנוסף לפתוח את השרוכים ולהשתמש בגרביים דקות.
> צריך להתאמן לרוץ עם המדרס- הגוף צריך להתרגל בהדרגה לתנוחת כף הרגל החדשה ולמשטח החדש שנמצא לנו בנעל ובמיוחד להשפעה שלו לאחר זמן ריצה גדול (מעל שעה). לכן הגדילו את המרחק בהדרגה תוך הקפדה על תחושת הנוחות ואם יש בעיה חיזרו להתייעץ עם מכון המדרסים ואל תנסו לכפות על הרגליים משהו שלא עושה להן טוב.
יובל אילוז – המייסד והמאמן הראשי של 5101. רץ למרחק, טריאתלט ואיש ברזל
