ישראמן גארמין 2017 – להשתתף או להתחרות | גליה טירן

צילום: טלי שיאצו | ישראמן אילת
קטגוריה: טריאתלון | מאת: חברים בספורטלי


ישראמן גארמין 2017 | להשתתף או להתחרות? ברור לי שלחלק מהאנשים השאלה הזו לא רלוונטית יש כאלו שתמיד מתחרים ויש את אלו שתמיד רק משתתפים. "רק"?

ישראמן גארמין 2017 | הפעם סיכום אישי של תחרות חצי איש ברזל

ישראמן  גארמין 2017, הסיפור מתחיל עבורי לפני מספר חודשים.
לא, לא כשהחלטתי להרשם זה כבר היה לפני הרבה חודשים. הסיפור מתחיל דווקא בחצי איש ברזל בגן שמואל.
כשסיימתי את התחרות הזו, ועבורי סיימתי אותה מצויין, כאשר הורדתי יותר מחצי שעה מהתחרות של שנה קודמת,
אבל שם  תוך כדי התחרות הבנתי, שיש אנשים רגילים, כמוני, אבל שונים, אנשים שבאים ממש להתחרות,
כן לא רק להשתתף ולעשות תחרות טובה, הם באים להתחרות. כשאתה רואה אותם עומדים על קו המים,
רוכבים ובעיקר רצים, הם לא רואים בעיניים, ולפעמים נדמה לך שאם תסתכל טוב תראה את הסכין בין השיניים.

בדרך חזרה הביתה מהתחרות הרגשתי את הקנאה מטפסת לי במעלה הלב,
את הקנאה על היכולת להיות במחוייבת טוטלית לתחרות. לא לראות כלום,
לא את הים שלאורכו רוכבים, לא את הספינות הטרופות, והדגים בקרקעית הים, ולא את הנוף המשמים בריצה.

חפרתי בתוך עצמי לנסות ולהבין למה? למה אני תמיד משאירה עוד כוח,
למה אני מסרבת להתאבד על המסלול ..
למה אין לי אדום בעינים וסכין בין השיניים. 
לכל מי שהיה שם יש את התשובה שלו,
כל מי שהיה שם יודע על מה אני מדברת .

אני לא יודעת מתי בדיוק נפלה ההחלטה להפוך את ישראמן גרמין 2017 לתחרות הזו שבה אני אתחרה ולא רק אשתתף. אולי במייל מליאור שסימן את זה ואולי  ב  27.1.17 בשעה 6:37 על קו המים. עמדתי שם ממש על קו המים מפחדת שבגלל פציעה בגיד שהתפתחה בשבועיים האחרונים אין סיכוי שזה יקרה, אבל איפה שהוא ההחלטה הזו נפלה.

ישראמן גרמין 2017 | השחייה

פעם ראשונה שזינקתי למים לתוך המכבסה, חוטפת מכות, ומחטיפה, סובלת משלושה ניסיונות הטבעה ועדיין נלחמת, לא מוותרת, רואה תוך כדי השחיה שאני עוקפת שחיינים מהמקצה שהוזנק לפנינו אבל גם מהווה
משטח טיפוס לשחייני המלא המהירים שכבר יצאו לסיבוב השני.

ישראמן גרמין 2017 | המכבסה| צילום: טלי שיאצו

ישראמן גרמין 2017 | המכבסה | צילום: טלי שיאצו

פעם ראשונה שאני יוצאת מהמים ורצה כשמשקפי הראיה שלי אחוזים בין השיניים כל הדרך לשקית ההחלפה,
פעם ראשונה שהאופניים שלי לא עומדים  מיותמים … אלא מוקפים באופניים רבים.
עושה חילוף, מהיר מבחינתי איטי מידי אובייקטיבית, ועולה על האופניים, ומבינה שלפחות עד עכשיו הכוכבים הסתדרו לא רע.

ישראמן גרמין 2017 | האופניים

עכשיו מתחילה המועקה כי הפציעה שלי מורגשת רק ברכיבה ורק בעליות. נטפים זה היעד הראשון,
עובדת קשה ומגיעה לנטפים 10 דקות מהר מהמתוכנן. עכשיו רק 37 הלוך ו 37 חזור … רכיבת שבת. תני בראש.

נלחמת ברוח וברוחות הצד, תחרות בלי להשתמש בברקסים.
מגיעה לנקודת הסיבוב מוותרת על החלפת בקבוק אין צורך מזג האוויר קר,
דוחפת עוד משכך כאבים ועוד כדור מלח בלי לעצור. השעון מראה זמן טוב, עכשיו רק להחזיק ככה עד נטפים  בחזרה.
קטע אחד שנרדמתי בשמירה עולה לי בכמה דקות, אבל הנה העליה האחרונה לפני נטפים כבר שומעים את המוסיקה,
פתאום חודרת לי לתוך ההכרה העובדה שעברתי 90 ק״מ ולא ראיתי כלום, לא את הנוף המדהים של הרי אילת, הקרוב והרחוק, אפילו את האנשים שרכבו אני לא זוכרת.

נטפים מגיח בקצה הירידה, טסה למטה, פעם ראשונה בכל הרכיבה משתמשת בברקסים,
יורדת מהאופנים זוכרת לכבות את השעון שעל האופנים ולהעביר מוד בשעון ורצה לחילוף,
כל כך ממהרת ששוכחת להסיר את מחממי הברכיים ועכשיו נאבקת להוריד אותם דרך הנעליים,
כובע, ג׳לים בכיסים מוודאת שיש כדורי מלח ויוצאת לעליה הקטנה ואז לירידה,
פעם פחדתי ממנה, עכשיו ידעתי שהירידה הזו היא הסיכוי שלי. למדתי בחודשים האחרונים לרוץ בירידה בלי לפחד… שחררתי את הבלמים ועברתי לטיסה איטית…

היה לי ברור שאשלם את המחיר בימים שאחרי התחרות … אבל בשלב הזה זה היה חסר כל חשיבות, השעון הראה קצבים שאפילו אותי הפתיעו.

ישראמן גרמין 2017 | הריצה

היתרון היחיד של ריצה מהירה זה שהסבל מסתיים מהר… עם המוטו הזה הגעתי לכיכר שחמון  ל״ריצת השטח״ השנתית… זהו שחמון הסתיים ממשיכה לעוף בירידה, ועוד רגע כבר שומעת את קריאת העידוד במרדיאן.
עוברת במרדיאן לוקחת שתיה אבל רצה מהר מידי בשביל לשתות ..,
לא נורא עוד פחות משלושה ק״מ  ריף הדולפינים… אם לא יזיזו את השלט הזה לגבול מצרים… זז בטח שזז …
תחנת השתיה לא מגיעה, מתחילה להרגיש את המחיר… מגיעה לתחנה עוצרת לשתיה וכדור מלח. מה נשאר 6 ק״מ והמאמץ/ סיוט נגמר.

הדרך חזרה כבר לא פשוטה, עדיין רצה מהר יחסית, פתאום המספרים
מבהירים לי שיש לי סיכוי לרדת משבע שעות. מגיעה למרדיאן לוקחת שתיה וג׳ל זהו עוד 2 ק״מ תני כל מה שיש את יורדת משבע שעות,
תרוצי מהר הסבל יסתיים מהר יותר. רצה על האדים. המרינה,  הטיילת והמוסיקה בקו הסיום הולכת ומתקרבת .
רק לא לשכוח להרים ראש שלא תצא לך תמונה מכבה את השעון… והנה מגיע השטיח התכלת,
זה שאני מפנטזת עליו מאז שעזבתי קלאצ׳ בנטפים… מגיעה אליו מאיטה ועוברת להליכה … זהו הכוח נגמר עם קו הסיום.  לא חושבת שיכולתי לרוץ עוד מטר… גם אם אריה היה רודף אחרי…

אז כן הפעם לא השתתפתי, הפעם התחרתי בישראמן גארמין 2017, ההרגשה הייתה שונה,
לא ראיתי את הנוף של אילת נפרש מול עיני בירידה, לא השתאיתי למול הרי אילת האדומים, לא ראיתי כלום.

האם היה שווה? כן . בשביל לנצח את השדים האישיים. האם אעשה את זה כל תחרות? ברור שלא!
ישראמן גארמין 2017 | הפודיום | צילום: טלי שינברג

ישראמן גארמין 2017 | הפודיום | צילום: טלי שינברג

צילום: טלי שינברג

>>> עוד בספורטלי

> עיסוי ספורטאים

קבוצות ריצה

קבוצות שחייה


לוח תוצאות לספורטאים