לואד ברוקמן קציר | החברים של ספורטלי
לואד ברוקמן קציר עזבה את עולם הפרסום לטובת צורך אישי אך מסתבר שהרבה נשים שרצות
הרגישו כך וזה עודד אותה להיכנס שותפה בייבוא בגדי ספורט מקצועית לנשים בלבד.
היום היא עומדת בראש המותג "זזה ספורט" ומכתיבה את אופנת הנשים בספורט בייבוא של מותגי נשים מובילים מחצאיות ריצה, שמלות ספורט, דרך טייצים מחטבים ועד פריטים בסיסיים כמו חזיות ספורט גרביים ועוד מלא פריטים אופנתים נוספים.
הכירו את לואד והאהבה שלה לעולם הריצה.
לואד ברוקמן קציר, 47, תל אביב, בעלים של ZAZASPORT ביגוד ספורט מקצועי לנשים.
הרומן הראשון שלך עם ספורט, איך הכל התחיל?
הרומן שלי עם ספורט התחיל בגיל מאוד צעיר בתור ילדה בת 5-6 כמתעמלת בהתעמלות מכשירים. בימים שאולגה קורבט ונדיה קומנצ'י היו אלופות אולימפיות חלמתי לגדול ולהיות כמותם ולא חשבתי שיש אופציה אחרת – ברור שזה יקרה 🙂
הספורט שאת הצלחת להתמיד בו
בסופו של דבר הספורט שאני מתמידה בו הוא ריצה. זה קרה לגמרי במקרה, הריצה היתה בתקופות
מסוימות חלק מחיי אבל אף פעם לא הספורט המרכזי. אחרי לידת בתי השלישית כמו רבות וטובות
פניתי לספורט בשביל לחזור לעצמי ולהתחזק. נרשמתי לחדר כושר והתחלתי ללכת באדיקות לשיעורי
ספינינג. זה נמשך מספר חודשים עד היום שבו כבר התחיל להיות צפוף מאוד, פתאום היה צריך להירשם ולשמור מראש מקום. מאוד לא מתאים מבחינתי.
פתאום מצאתי את עצמי מגיעה לשיעורים מוכנה ומזומנה ואין מקום. מה עושים? באין ברירה החלטתי לא לבזבז את השעה היקרה שלי והלכתי לרוץ על הטריידמיל.
לא רחק היום וגם מכונות הטריידמיל התמלאו ובאחד מהבקרים כשהגעתי לספינינג לא היה מקום לא לספינינג ולא לטריידמיל. כבר כמעט חזרתי הביתה מאוכזבת עד שפתאום היתה לי הברקה – הפארק ממש פה, בערך 1 ק"מ מהבית שלי – אנסה לרוץ לשם. בהתחלה לא האמנתי שאצליח לרוץ גם עד הפארק וגם בו אבל משהו באויר בחוויה של ריצה בחוץ הדליק אותי מיד. ראשונות הוספתי את האוזניות והמוסיקה ולאט לאט נוספו המרחקים. בשלב ראשון התייצבתי על הקפת האגם ולא העזתי להמשיך. אחרי שממש כבר נמאס החלטתי לעבור את הגשר ולהמשיך לספורטק.
העונה התחלפה, נהיה נעים והריצות נהיו קלות. יום אחד חזרתי הביתה ואמרתי לבעלי שכל כך נוח לי בריצה שנדמה לי שאוכל לרוץ כל מרחק שאחליט. בעלי כמו בעלי לא התבלבל ומיד העמיד בפני אתגר. ביום הולדתי ה40 קיבלתי מעטפה קטנה ואדומה היו שם שני כרטיסי טיסה לפריז ועוד כרטיס אחד קטן – רישום למרתון פריז. כל זה היה כבר כמעט לפני 10 שנים וכמו שאמרו גדולים וחכמים ממני "Once, you cross that finish line- life will never be the same"
לבד או עם קבוצה?
אני חושבת שהשילוב הנכון הוא גם וגם. באימונים שלי לקראת המרתון הראשון התאמנתי בצורה מסודרת בקבוצה, עם תכנית מובנית. זה היה טוב וחשוב מאוד בשביל לשמור על מסגרת, לצבור ניסיון וביטחון שאם אתאמן נכון אצליח. גם בימים ההם תמיד שילבתי ריצות לבד. לפעמים התחושה הזו של צלילה לתוך ריצה ארוכה מאין כיבוי אורות והתכנסות פנימה היא תחושה כל כך נעימה שבימים טובים נדמה שבכלל עפת ולא רצת ואין לך מושג איך הגעת למקום שבו התעוררת מהצלילה הזו. אלה הימים שהכי שווה לרוץ בשבילם. אבל לא כל הימים כאלה. ימים רבים קמים בעייפות ובאין חשק. בימים כאלה, מסגרת קבוצתית וחברה טובה של אנשים שמבינים בדיוק את מה שאת, תמיד ישפרו את ההרגשה ויכניסו את המחויבות הנידרשת בשביל לצאת מהמיטה או מהספה ולהיכנס לנעלי הריצה. היום אני רצה בעיקר עם חברים ושומרת גם כמה ריצות לבד עם עצמי ומחכה לעוף.
שבוע טיפוסי של אימונים? כמה פעמיים בשבוע ואיפה?
בשבוע טיפוסי אני רצה בין 3-4 ריצות בשבוע במרחקים וקצבים משתנים. המרחקים משתנים בתקופות לפי האירוע אליו אני מתאמנת, אם בכלל ממוקדת מטרה או סתם רצה להנאתי. המיקומים משתנים. אני גרה קרוב לפארק הירקון ולכן הרבה מהריצות אני רצה שם. משתדלת לשלב לפחות פעם בשבוע ריצה במקום אחר. קצת ים, קצת שטח כל מקום שקצת ישבור שגרה.
תחרויות בהם לקחת חלק? ומה למדת? יש זיכרון אחד מיוחד?
השתתפתי בהרבה מאוד תחרויות ריצה בכל המרחקים מ 5 ק"מ דרך 10 ק"מ, הר לעמק קבוצת בנות שלקחה פודיום, חצאי מרתון ועד מרתון מלא. מרתון פריז, מרתרון ברלין ומרתון ת"א והשנה מתאמנת למרתון ניו-יורק שהיה במשך הרבה שנים חלום גדול.
אני חושבת שכל תחרות ובודאי המרתונים באים ללמד אותנו משהו על עצמנו. כל מרתון הוא מסע שמתחיל ביום שנרשמנו אליו. התחרות עצמה היא הפרס על כל הימים שהצלחנו לקום בבוקר ולהכניס את הריצה לשגרת היום העמוסה. ילדים, בית, עבודה, ימי הולדת, אירועים, פגישות, חופשות ועוד אינספור מחויבויות שלנו כאנשים בוגרים שמאיימות על הזמן הפרטי הזה שלנו עם עצמנו.
אני חושבת שהשיעור הגדול ביותר הוא לדעת לאזן, בתקופות מסויימות הריצה ממכרת וחוסר האיזון מאיים להשתלט. בתקופות אחרות היא מכניסה איזון ושלווה. אני חושבת שהריצה לימדה אותי הרבה על עצמי וגם על הסביבה שבה אני חיה וממשיכה ללמד אותי כל יום.
זוכרת במיוחד את אמא שלי מחכה לי בסוף מרתון ברלין ואת בעלי שבלעדי הכרטיס הראשון הזה אולי כל זה לא היה קורה.
לואד ברוקמן קציר על הפודיום במרוץ השליחים הר לעמק
>>> עוד בספורטלי
> חמישה טיפים לאיש הברזל המתחיל
> מתכון – לחם מקינואה וטחינה ללא גלוטן
פציעה?
אין מי שרץ ולא נפצע וכך גם אני. קרע בהמסטרינג, מחלת הנישקה, דורבן, כאבי גב תחתון ועוד ועוד.
לפעמים אני תוהה אם יש מי שרץ ומתעורר בבוקר ולא כואב לו כלום. אם יש מישהו כזה, אל תגלו לי,
הפציעות הם חלק מהאימון, כמו הריצה גם הם מלמדים ומחזקים. הם מחדדים את האהבה לריצה,
הכמיהה לבקרים המוקדמים האלה, לריח של הדשא לפני שמתחיל היום ולשקט שבו אפשר לשמוע צעדים ונשימות.
למזלי לא חויותי פציעה משמעותית שהכריחה אותי להוציא את הריצה מחיי אבל כן היו כאלה ששיתקו אותי לתקופה וגרמו לי לגעגוע עמוק.
דימוי עצמי ותזונה, פרטי בבקשה
יודעת שחשוב מאוד, לא מצטיינת בזה, משתדלת מאוד לאכול בריא, להקפיד על תזונה נכונה לפני אימונים ואחריהם, שותה הרבה מים אבל אם ממש בא לי משהו לא בריא- אוכלת 🙂
איך מאזנים חיים עם ספורט?
חושבת שהספורט מאזן את החיים אם שומרים על פרופורציה, באופן אישי משתדלת מאוד שהספורט לא ישפיע על שאר החיים,
מקפידה על ריצות מוקדמות כך שלא אעדר מהבית בזמן שהילדים מתארגנים לבי"ס. אם רצה יותר, קמה יותר מוקדם.
לא פנטית לשום כיוון. לא מוותרת על החיים אבל גם לא מוותרת על הריצה.
תחזוקה כללית מתבצעת? מתיחות? עיסויים? קרח?
עיסויים מידי פעם, קרח – רק בזמן פציעות.
השלימי: אני בלי ____ לא מתאמנת.
לא מצליחה למצוא בלי מה. בלי זמן- כן. בלי שינה- כן. בלי חשק- גם. בלי חמצן- אין ברירה לפעמים. בלי נעליים לפעמים. אולי בלי חזיית ספורט?
בלי חזייה אי אפשר להתאמן.
איך הסביבה מתייחסת ל"שגעון" הספורט?
לרב בהערכה לפעמים בהערצה ולפעמים במיאוס וחסר הבנה.
האם הצלחת להכניס חבר או בן משפחה לספורט?
לשמחתי הרבה הצלחתי לגרור לא מעט חברים ואנשים מסביבתי הקרובה ששינו לגמרי את חייהם בעקבות הריצה
אבל הכי מרגש אותי אלו בנותיי שיצא לי להשתתף בתחרויות שונות עם כל אחת ואחתן מהן בניפרד
ואחת מהן שאף נדבקה בחיידק ומתאמנת בקביעות בנבחרת האתלטיקה של מכבי ת"א.
יש קעקוע?
אין
האם את מכורה?
הייתי אומרת שאני מעדיפה לרוץ, ושהימים שבהם אני רצה אני בד"כ במצב רוח טוב יותר.
מכור זה מילה קשה, או שאני בהכחשה 🙂
מושגים חדשים שהכרת מעולם הספורט
כל מושגי התזונה – מעולם לא התעסקתי קודם במה אני אוכלת. פחמימות טובות, פחמימות רעות וכיו"ב.
פעם הכל היה נראה טוב אבל היום הגוף יודע מה עושה לא טוב ומה עדייף שישאר בחוץ.
היעד הבא?
NYC MARATHON
OMG!
צילום טלי שיאצו: לואד ברוקמן קציר
מערכת ספורטלי מאחלת לך בהצלחה בהמשך הדרך…. ובשם כל בנות ישראל שרצות תודה על הבגדים היפים והחצאיות שאת מייבאת.
אם גם אתם רשומים באתר ספורטלי ומעוניינים לשתף אותנו בחיי הספורט שלכם צרו קשר