אולטרה מרתון סובב עמק 2014 | אני עוד אחכה לכם בסיבוב | מאת: מיכל טננבאום

מרוץ הלילה של נייקי | צילום: טלי שיאצו

אולטרה מרתון סובב עמק 2014 | לא התכוונתי ברצינות לחלק השני של המשפט, אשתדל מעכשיו.
בריאה אובייקטיבית לגמרי, סובב העמק, הוא מרוץ שקודם כל דואג למשתתפים שלו, ואחר כך
לכל השאר. הוא לא מסחרי, מאחלת לו לשמור על התדמית הזאת לאורך קילומטרים רבים,
שמקנים לו רצים רבים, אשר מספרם בהחלט עולה, כמו מספר של הקילומטרים במקצים, מקווה
שבהמשך, רק כמות הרצים תעלה, אחרת כולנו נהפוך "וונאיבי" קובי אורן (רץ בסובב שנה שעברה 2013 את מקצה ה400 ק"מ ). שאולי לא כולם יודעים מי זה, מודה, גם לי לפני שנתיים השם הזה לא  אמר כלום, והיום בהחלט שווה להתעניין.

קובי אורן | צילום: טלי שיאצו

בכל אופן, אין ספק, שהמרוץ נותן תחושה חמה, שכל אחד הוא חשוב, ולכן לא רק כמות הרצים גדלה בו
כל שנה, אלא גם כמות המתנדבים. פעם הייתי מזיעה במועדון האקסקלוסיבי הזה, עד שהבנתי שאפשר
ליהנות גם בלי להזיע. חוץ מהזיעה של הרצים האחרים, שלמרות הכל, את החשובים לי אישית, התעקשתי לחבק.

אולטרה מרתון סובב עמק 2014 | אווירה משפחתית

האווירה במרוץ ללא ספק משפחתית, לכמה ימים, כולנו עוברים להיות קיבוץ גדול, וזאת בהחלט הסיבה
שאני אישית, מוכנה לא לישון יותר מ 27 שעות, בשביל שאנשים אחרים, שלא ישנים קצת יותר, יגשימו
את החלומות שלהם. אני מוכנה לתת קצת ממני, כאשר הן נותנים את כול כולם בשביל התחרות הזאת.
אני שמה בצד כרגע, את ההשקעה האין סופית, בלהתכונן לריצה של 100 או 166 או 200 ק"מ,
ומתייחסת רק לתחרות עצמה, שאמורה לסכם את כל ההכנות האימונים, אולי אפילו פחות לסכם, אלא להביא אותם לשיאם.

ובהחלט היו שם הרבה שיאים. לא רק במונחים של ספורט. אנשים הביאו את עצמם לקצה של גבול
היכולת שלהם, ואז יצאו לעוד סיבוב. סובלים מכאבים, ואי תפקוד של הגוף, היפותרמיה, עייפות,
(אומנם לא כולם הרגישו ככה), הם המשיכו לצבור קילומטרז' ברגליים, בכל דרך אפשרית. לא
יודעת מה עבר להם בראש, אני יכולה להעיד רק על השאלות שעברו בראש שלי. הסתכלתי עליהם,
ובעיקר שאלתי את עצמי, איפה הגבול? איפה הגבול הזה, שבו צריך להבין שזה הזמן לפרוש. מה
זה החלום הזה, שאתה מוכן להביא את עצמך למצב כ"כ קיצוני, והכי חשוב בשביל מה?  הרי ידוע, ש50 אחוז ממשתתפי מרוצי האולטרה לא מסיימים. הרגשתי במרוץ איך כל אחד מהם נלחם בסטטיסטיקה, כדי לעבור לצד של המסיימים.

סובב עמק 2014 | צילום: טלי שיאצו

חשבתי על מטפסי הרים, שמחליטים להגיע לפסגת אוורסט, ומעבר לזה, שהם יודעים שיש יותר סיכויים
שלא יגיעו לשם, מאשר כן, יש גם סיכויים, שלא ירדו משם לעולם. הם יודעים, ועדיין מאמינים, שמינה
צמח, לא מבינה כלום בטיפוס הרים. וזה כנראה מה שנותן להם כוח. האמונה, בעיקר בעצמם. אי אפשר
לקחת נעליי ספורט ולהגיע לקו הזינוק, אבל מעבר לאימונים קשים, צריכה להיות לך האמונה, שתצליח
לסיים. אני לא אומרת, שכל אלו שלא סיימו, לא האמינו בזה מספיק, אבל אם תשאלו את מינה צמח, סטטיסטיקה היא מדע, ועם כל הכבוד לשי חזן, סובב עמק לא יכול לצאת נגדה…

"למה תמיד אני מקבל מה שאני לא רוצה?"

"ומה אתה רוצה?"

"אני לא יודע…."

אז, כן, אחרי לילה שלם בסובב, יש לי תחושה שהם כן יודעים מה הם רוצים, השאלה שלי, האם בכל מחיר?

בהערכה רבה, למשתתפים תחרות סובב עמק 2014, בעיקר לאלו שלא חצו את קן הסיום. בטח עם רובכם נפגש שוב בסיבוב הבא, בזכות האמונה שלכם…