מרוץ רב יומי | Will Power | קובי אורן אולטרה מרתוניסט

מרוץ רב יומי | מקום ראשון | קובי אורן
קטגוריה: ריצה | מאת: חברים בספורטלי


מרוץ רב יומי | Will Power | מאת: קובי אורן אולטרה מרתוניסט

.

. .

מרוץ רב יומי | בראיית עולם

ראיית עולם שהיא רגשית/תהליכית ספיראלית, אנסה לשתף בדרך ההתבוננות שלי ביכולת של אנשים
להתפתח ממקומות של גדילה של כוח רצון מתוך מפגש עם קושי והיכולת הגוברת של אדם שרוצה
בצמיחה להפיק ממגע עם משאבים פנימיים שקיימים בו. אזקק את הראייה ששמה את המוקד על
התפתחות הנפש דרך הגוף, לא דרך מבט החווה את האדם כ"מכונה" פיזיולוגית ולכן עוסק בפרוש
מדדים פיזיים אלא כמי שמאמין שיש ברוח האדם הרבה מעבר לגבולות הצרים שהגוף שלו כלוא בו.

בתמצית, שמי קובי אורן, השנה אהיה בן 43, אני אבא לארבעה ילדים, פסיכולוג קליני, רץ 27 שנים,
רץ שטח מבחינתי מאז ומעולם ורץ סבולת. בשנים האחרונות רץ אולטרה מרתון רב – יומי החל
ממרוצים של שלושה ימים ועד לעשרה. בשנה האחרונה ניצחתי 3 מרוצי אולטרה מרתון רב יומיים
בין לאומיים. 6 ימים באתונה (768 קילומטר). 6 ימים בצרפת (739 קילומטר) ו10 ימים בדרום אפריקה (1113.9 קילומטר).


מרוץ רב יומי | התנאים

מרוץ רב יומי הוא מרוץ במרחב מוגדר על פי רוב על משטח אספלט. המרחק נע בדרך כלל בין 5000 מטר ל-400 מטר. המרוץ מתנהל מול השעון. יש מקצים של 24 שעות, 48 שעות, 72 שעות, שישה ימים שהם 144 שעות  והארוך מכולם עשרה ימים. כל רץ מקבל שבב ומתנהל איתו על הרגל לאורך המרוץ. המרוץ כולל הסדר שינה לרצים (מעונות ואו אוהלים) כמו גם שירותים ומקלחות, מזנון וחדר אוכל. כל רץ רשאי לנהל את המרוץ שלו כאוות נפשו. המנצח הוא הרץ שרץ את המרחק הרב ביותר בפרק זמן הקצוב. למארגנים יש רשות לעצור רץ מסיבה בריאותית שבדרך כלל מדובר על רץ שמצוי בדפריבאציה של שינה עקב ריצה רציפה, דבר שמוביל לאובדן אוריינטציה של הרץ.

מקרוץ רב יומי | "רגעים של פריכות הנפש "

פריבאס שבצרפת, 19/10/2014 – המרוץ הוא מרוץ אולטרה מרתון "רב-יומי" במקרה הזה המארגנים התחייבו
על 1000 מטר סיבוב ולכן אנחנו אמורים לרוץ מסלול שאורך 700 מטר מחוץ לאצטדיון ועוד סיבוב בתוך
אצטדיון 300 מטר שיוצרים יחד את המסלול המעגלי. בגלל הריצה בתוך אצטדיון ומסביבו אנחנו עוברים תוואי שמורכב מחול, חצץ ואספלט.

מרוץ רב יומי | אז מתחילים….

איך שוב נקלעתי למצב הזה בטרם עת? כרגע אני בראש ואחרי דולקים רצים, הפוזיציה של להוביל
מרוץ היא כל כך "לא נעימה" מצד אחד יש פה הצהרה אני בראש, תראו אותי, אני חזק ויחד עם זה
יש סימון של מטרה על גבך. יממה ראשונה למרוץ, אני ובחור צרפתי שהוא אליל במרוצי 100 קילומטר, רבים על הבכורה, לזכותו המהירות ולזכותי רק הנחישות וההתמדה .

שמחת הריצה נמוגה , אבדה לי היכולת להיות ברגע, לחיות את ההוויה, להתענג על הריצה גוועת לי פה
שאני מתחרה, להיות עם עצמי בחדווה של הרגע קשה לי להחזיק בה כשאני מודד את עצמי מול האחר,
כמה מוזר להיות עם עצמך, להתכנס ויחד עם זאת להתחרות מול האחר, דיאלוג מוזר שכזה בין הפנימי
לחיצוני, דיסוננס שקשה להחזיק בו.

יש רגעים שהקור חודר מתחת לביגוד והגוף מאותת שהגיע הזמן להאט, אבל הקצבתי לעצמי יעד של
לפחות 160 קילומטר ליממה הראשונה ולמרות התוואי הקשה של חול, חצץ ואספלט והמסלול המזעזע
בו יש פניות שמחייבות מעבר להליכה מהירה אני מצליח לעמוד בו. יממה פלוס חולפת מזג האוויר
מתקדר. רוחות וגשם עז ניתכים עלינו. אני והצרפתי שמתחרה בי על המקום הראשון חולקים את אותו אוהל שינה ובאירוניה קוסמית גם ישנים מיטה ליד מיטה.

 

מרוץ רב יומי | שיסגרו את המרוץ

במרחב יש עוד משתתפים ומספר בנות זוג שלהם וילדים שמצטנפים מהקור ואני נכנס לשק השינה שלי
להחליף לטייץ ארוך, הרוח מטלטלת את האוהל ולרגע מרגיש שעוד שנייה הוא קורס. רץ ספרדי
מתלוצץ שעוד רגע יסגרו את המרוץ בגלל תנאי מזג האוויר ואני שוכב לרגע על מיטת השדה בתוך
השק שינה שלי ומפנטז לי איך המרוץ מבוטל ואני שכרגע הראשון מנצח בו.. אלוהים איזה כיף..
לסיים עכשיו.. אני גמור, רע לי, קר לי, אני ספוג מים ומרטיב לעצמי את הסדין. שיבטלו! שיבטלו! האוהל מטלטל בעוד אבחה אלימה של הרוח.

אני הולך לישון לשעות רבות של חום מלטף, מתמכר לרכות של שק השינה  ומקיץ תוך שבריר של
רגע לערנות, בממשות עברה דקה מהרגע שנכנסתי, השינה תחכה.. יש לי את היכולת, יש לי את הכוח
(בפועל לא הצלחתי לישון ביממה הראשונה פלוס). אני עובד קשה כל הלילה ולקראת בוקר מבסס פער
משמעותי מול הצרפתי, בצהרים הוא יבוא ויעזור לי לארגן את האוכל, משוכה אחת עברה.

 .

מרוץ רב יומי | יממה שנייה

יממה שנייה, התחרות במלוא עוזה, יש על המסלול מאות רצים ואני כמי שחי  במגדל בבל לא יכול
לתקשר עם איש הואיל ואני לא דובר את השפה המקומית. בדידות קיומית שכזו, קר ועגום לי.
אנשים נראים חייכנים, עושים לי BON  (טוב) ואומרים  CHMP(אלוף) אבל אני בזירה של תחרות,
לא באתי "לכיף" (אבל לרגע שלא תחשבו שאני מתאר לכם סבל), זה אירוע בין לאומי באתי להיות משמעותי לכבוש ולהכניע, ההכרה שנותרו לי עוד 4 יממות מזה לאט לאט מחלחלת.

תחושה בלתי פוסקת שמביטים בי ובוחנים את צעדי, אני כבר אמור להיות רגיל לה, בכל תחרות רב
יומית אם המסלול הוא 400 מטר או קילומטר מסתכלים עליך, אין לך את מרחב הפרטיות להצניע בו
אנקה של כאב, להראות כמה רע לך בחיים ואתה ממש לא רוצה להיות כאן. אבל כשאתה הזר,
הישראלי, המוביל, "האלוף" רואים אותך, "רואים לך" עוד הרבה יותר. ככל שהזמן מתקדם אני קולט
שני רצים שסוגרים את הפער מולי כשאני מביט בלוח התוצאות ורואה את הצמד אני מבין שמדובר ברץ והמאמן שלו.

אני אוכל בהליכה וכל הצרפתים יושבים, "גונב " עוד שני קילומטרים במחיר של שביב של נוחות. בלילה
מגלה כמה כוכבי דורך ואני במיטבי וביום כוכבי שוב ושוב דועך ואני נמוג לבליל של תחושות על כמה
קשה לי "בחיים", זה החיים כל ההוויה כרץ אין דבר מלבד התנועה קדימה, ואני לא רוצה להיות פה
עוד רגע, שיסתיים כבר נו!! ויחד עם זה רוצה שהזמן יתארך ויימשך לעולם, הזמן הוא חבר שלי,
אני מרוויח באמצעותו קילומטרים ומתקדם ליעד שלי, אני נכשל עשרות פעמים מרגיש לא מסוגל
מרפה וצונח, קולט לאט לאט ששני אילו קולטים כל רגע בו אני מרפה ומאט טיפה ומיד מגבירים.
חודרים לי כל מעטה של הגנה ובכלל אני מרגיש ללא שכבות של הגנה, שהקשיים "דולפים" לי לכל עבר.

 

מרוץ רב יומי | יממה רביעית

יממה רביעית, מתפרק לרסיסים, הלחץ המתמשך אינו מאפשר לי להירגע מספיק ולישון, מצליח
להכניס למאגרים של השינה אולי 6 שעות (מי יודע ) והגוף הופך לפריך לכל רוח של מחשבה רעה.
אין לי את היכולת לעמוד מולה, שובק לי לשעה פלוס באוהל ומגלה שהפער מולם צנח והפך לזניח,
הכל אבוד, אני כנראה אפרוש, בטוח שלא אנצח, בכלל לא כיוונתי לשם מראש, הרי כששאלו אותי
חברים לפני מרוץ מה היעד דיברתי על יעד של השגת מרחק, כששאלו אותי על מיקום בכל מעודי
כיוונתי להתברגות בטופ 4 של המרוץ. מולי יש מאות רצים, אני לא מסוגל, אין ביכולת שלי,
מדובר על רץ וותיק ממני עם ניסיון בעשרות מרוצים, מה בכלל חשבתי לעצמי, איזה היבריס להתחיל כך.

קורס לי ומצטמצם לעצמי, צופה ומתבונן ברץ ובמאמן שלו, מקנא ברץ שמתחרה בי,על זה שיש
מי שיתמוך בו פה ברגעים הקשים שיש מי ש"יחזיק לו את היד" צופה בהם מדברים ורצים ואני
גזרתי על עצמי בדידות בלי יד לתמיכה ואני בתוכי נשבר וממשיך… מוותר ולא מרפה, גשם יורד ואז קשת בשמיים.

אני מחליט שהשעות הקרובות יהיו אימון אינטרוולים, רץ 200 מטר "מהירים" ואז הולך, בודק בטיימר אם
אני משפר את הזמנים, המאמן והרץ המתחרה מביטים בי כבמטורף, לא מבינים את פשר העשייה שלי,
הרי היא לא הגיונית \בזבזנית באנרגיה ולא מדודה. זמני האינטרוולים שלי משתפרים אני נזכר שפעם,
עד לא מזמן אהבתי לרוץ, לרוץ ולהיסחף חזק, עד הסוף בלי לשמר ולשמור אנרגיה כל הזמן, ללא וויסות,
ליהנות מהרוח שאתה יוצר שאתה רץ מהר, איזה כיף!! לאט לאט הפער צומח לטובתי.

 

מרוץ רב יומי | יממה חמישית

יממה חמישית, המאמן של הרץ הצרפתי מגיע במפתיע במהלך האוכל, אומר שתצפת עליי חמישה
ימים. אני נעזר ברץ נורווגי ובעילגות משותפת מבין שאומר, "הבחור שלי אין לו huevos כמוך", הוא
שואל אם קראתי את הספר שלו ומציג את עצמו כמי שכתב ספר על הריצה הרב-יומית ועל
אסטרטגיות בניהול ריצה, ספר איזוטרי שקראתי אי שם בעבר, הוא אומר "הבחור שלי גמור מנטלית,
שברת אותו בריצה המהירה שלך אתמול". בעילגות אני מבין ממנו שאני פועל מאוד לא הגיוני ולא שיטתי אבל אני מטורף עם ביצים ולכן אנצח. הלו, הלו, אני מנסה להיות מוחמא ולא להיפגע.

מרגע לרגע חודרות קרנים של שמש למסלול, הגשם נקטע ומופיעות להן קשתות באופק, האור הוא
סמלי ואני חוזר ליהנות מלהיות "רץ", ליהנות מהתחושה הזאת של התנועה במרחב, בשביל זה הגעתי
לפה בכלל, לחיות את הריצה.

המרוץ שלי בעצם נוצח ביממה החמישית, אך היו עוד רגעי קושי והתמודדות עם חוקי התחרות, את
המחיר על "אי השינה" שלי שילמתי בבלבול במסלול במהלך היממות הרביעית והחמישית עד לרגע בו
עצר אותי מנהל המרוץ ואיים שאם לא אלך לישון הוא יפסול אותי (איום שבדיעבד שמעתי שהושט על
שניים שעוד נמצאים בדירוג העולמי לפני במרוצי שישה ימים), אז התמקחתי איתו כמו ישראלי
וצמצמתי את זמן השינה שכפו עלי (את הדרישה המקורית אני חושב שצמצמתי משעתיים לפחות משעה, מצד שני הם כפו עלי עוד שעה שינה יום לאחר מכן), המשכתי ככל שהרוח שלי אפשרה.

 

מרוץ רב יומי | יממה שישית

היממה השישית תמה, ניצחתי, לכאורה ניצחון שני במרוץ אולטרה בין לאומי ולכן פחות מרגש, אבל ללא ספק ניצחון של הרוח שלי על הקושי. האימונים בדרך הכינו את הנפש שלי דרך הגוף להתמודדות אחרת ועדיין לא הגעתי מוכן, בבפנוכו שלי נשברתי ונכשלתי עשרות פעמים לאורך הדרך בפריבאס רק כדי לקום כעוף החול ולנצח בממשות את האתגר,

חזרתי לארץ עייף ומותש מההתמודדות הזאת. המאבק המתמשך ברץ והמאמן שלו רוקנו אותי מכוחות, התחושה ש"ראו לי" לאורך זמן, לחצו על כל נקודה רגישה /נקודה של חולשה הקשתה אלי. מצד אחד שרדתי ושגשגתי למרות הלחץ המתמשך,יחד עם זה נחשפתי לתכנים של חולשות פנימיות שבי,לנקודות לא מעובדות בהם אני "לחיץ" ו"שביר" לעצמי חשבתי שאזדקק לתקופת תקומה ארוכה לצאת מהשבר.

מרוץ רב יומי | קובי אורן זוכה מקום ראשון

מרוץ רב יומי | קובי אורן זוכה מקום ראשון
 .





כתבות נוספות

לכל המאמרים