מרתון תל אביב 2015 | 7 שנים של יחסים | מאת: איתי הירש
והן בחו"ל, אינם מהווים עבורי, באופן אישי, אטרקציה מיוחדת. ולא מפני שחלילה אין בהם מן
העוצמות, ההתרגשות והכיף שיש באירועי ספורט אחרים. אלא שהעדפותיי האישיות הן לענף
הספורט שאמנם מסתיים בריצה, אבל מתחיל מוקדם יותר בשחייה בים ועובר גם דרך רכיבה על אופניים. אולי מדובר בסימפטום אישיותי, אבל הריצה כשלעצמה לא מספיק מרגשת אותי.
יחד עם זאת, לקראת מרתון תל אביב 2015 שייערך בסוף השבוע, אני מוצא את עצמי, שוב, משתתף
באירוע באופן כזה או אחר ומלווה כ-40 רצים מקבוצת הטריאתלון שלנו TRIHARD, שהחליטו
שפשוט בא להם לרוץ בתל אביב. לא חשוב שלפני פחות מחודש, כולם חזרו מפורקים אחרי חוויית
הישראמן באילת ואף אין קשר בין השתתפות במרוץ לבין ההנחיות המקצועיות שקיבלו בתקופה
שמאז הישראמן, ולפיהן מוטב להתאושש. בסופו של יום, אנחנו שם, מרתון תל אביב 2015 .
במקום שבו כל ספורטאי הסיבולת, רובם ככולם חובבנים, רוצים להיות.כך היה גם ב-3 השנים הקודמות מאז שנכנסתי לענייני הטריאתלון כתחום עיסוק ולא רק כתחביב.
המקום להיות בו הוא המקום שבו המתאמנים וחברי הקבוצה שלך רוצים ובוחרים. גם הוא אם לא מסתדר בדיוק עם התכניות וגם אם לא מדובר בהכרח באירוע טריאתלון שעליי באופן אישי, חביב יותר.
קריאת השורות הראשונות, עשויה לרמוז על כך שהנוכחות שלי באירוע מרתון תל אביב 2015 כמעט ונכפית עליי. אלא שלאחר מסעות שערכתי בימים האחרונים בנבכי הזמן והזיכרונות האישיים, הבנתי כי האירוע השנה, הוא משמעותי עבורי ומהווה סוג של סגירת מעגל.
מרתון תל אביב 2015 | חצי מרתון תל אביב 2008
חצי מרתון תל אביב 2008 | בנובמבר 2008, לפני כמעט 7 שנים, השתתפתי לראשונה בחצי
מרתון תל אביב. אז, האירוע כלל ריצת חצי מרתון בלבד. בעודי מגשש בתחילת הדרך בעולם
הריצה והסיבולת, זאת לאחר כ-15 שנים של הפסקה מוחלטת מפעילות ספורט כלשהי ועם
לא מעט קילוגרמים עודפים, שאל אותי אחי הצעיר אם ארצה לרוץ איתו את מקצה חצי המרתון.
איתו ועם חברתו הצעירה דאז, רותם. ללא מטרות כלשהן לתוצאה או הישג אישי, זינקתי לריצה,
שלמיטב זכרוני הייתה מהקשות בחיי. לאורך כל המסלול, מצאתי את עצמי כתף אל כתף עם רותם,
שהפתיעה אותי מאוד ביכולות הריצה שלה. כ-2 קילומטרים לסיום, כבר הייתי באפיסת כוחות. רותם מצדה, המשיכה בקצב הריצה שלה כשאני נשרך מאחור.
ב-200 המטרים האחרונים של המרוץ כאשר כל מאגר אנרגיה אפשרי נשאר מרוקן, גייסתי את שארית
כוחותיי והגברתי קצב ולו רק כדי לא לסיים אחרי רותם. אני מודה שבאותם הרגעים, זו הייתה
המוטיבציה היחידה שלי לסיים המרוץ, מוטיבציה שהונעה מאגו מנופח משובץ רסיסי שובינזם
שעוד עיטרו את האישיות שלי. את המרוץ סיימנו בתוצאה מכובדת, בוודאי לרצה צעירה ולא
מנוסה כמו רותם. הרושם היה שלעומת הכושר היחסי הנמוך שאני הייתי מצוי בו באותה העת, רותם הגיעה מאומנת ומוכנה.
מרתון תל אביב 2015 | כיוונים שונים בחיים
מאז ועד מרתון תל אביב 2015 בשנים שחלפו מאז אותה ריצה ראשונה בתל אביב, מסלולי החיים של
רותם ושלי תפסו כיוונים שונים לחלוטין. בחיי שלי, ספורט הסיבולת הלך ותפס מקום מאוד משמעותי,
בתחילה כספורטאי חובב עם מוטיבציה ואגו בעננים, ירידה דרסטית במשקל, שיפור ביכולות האישיות
וכל זאת לצד תהפוכות בחיי האישיים שכללו גירושין, משברים כלכליים, רגשיים ומקצועיים ומה לא.
כל מה שהכרתי וידעתי על חיי באותה העת, השתנה בתקופה זו מהקצה אל הקצה, כאשר בזמן
התהליך, הפך העיסוק בספורט עבורי, לא רק לתחביב, אלא לדרך חיים ואף למפלט מקצועי.
בפרספקטיבה לאחור, לא יכולתי להעריך או להאמין באותו יום בנובמבר 2008 שאלה יהיו פני הדברים כמה שנים מאוחר יותר.
לעומתי, רותם, שבאירוע ב-2008 הייתה הספורטאית המוצלחת יותר מבין שנינו, הותירה את תחביב
הריצה על אש קטנה. לתקופות הייתה רצה כדי ליהנות ובתקופות אחרות לא ממש. בין השאר,
בשנים שחלפו מאז רותם סיימה את לימודיה האקדמיים, נישאה לאחי הצעיר, הקימה עימו בית,
ילדה 2 ילדים, החלה בקריירה מקצועית – בנתה לעצמה חיים. מן הצד היה נראה כי תחום הריצה
נדחק הצידה בחייה של רותם ותופס מקום משמעותי פחות מבעבר. כאמור, עם הזמן,
חיידק הספורט הלך ודבק בי באופן משמעותי יותר.
עובדה זו לא נסתרה מעיניהם של הסובבים אותי ובני המשפחה שלי. לעתים, שהייתי מספר ומשתף על
אורח חיי שהשתנה, על האימונים ועל מה שמסביבם, יכולתי לחוש את הכמיהה של רותם "לחזור
לעניינים". התאווה והתשוקה לפעילות ספורטיבית אינה נעלמת לעולם בקרב מי שהיה שם, נגע,
הרגיש והתנסה. יכולתי רק לנחש שבתוך כל המולת החיים והמטלות שרותם לקחה על
עצמה – הזוגיות, האימהות, הבית, הקריירה וכל מה שביניהם, מדגדג לה עמוק בפנים לחזור
לריצה באופן רציני קצת יותר, בוודאי כשמול עיניה ניצב אותו "רץ שמנמן" שנגרר אחריה רק לפני זמן לא רב לאותה ריצת חצי מרתון ב-2008 ולימים הפך את העיסוק בספורט לכל עולמו.
מרתון תל אביב 2015 | סתיו 2014 שש שנים חלפו מאז
סתיו 2014 6 שנים חלפו מאז אותו אירוע. ההכנות של קבוצת הטריאתלון שהקמנו רק לפני מעט יותר
משנה, לעונת התחרויות 2014-2015 בעיצומן. אחי הצעיר, רני, בעלה של רותם, מצטרף להכנות לקראת
השתתפות לראשונה בחצי ישראמן. גם אצלו, זה תמיד היה שם ברקע והשנה הוא החליט שהגיעה העת
לאתגר שהציב לעצמו. גם הוא נדבק בחיידק הסוחף הזה. בשיחה אופיינית לאחר ארוחת ערב
משפחתית באחד מערבי שישי, בעודי מנחה את אחי הצעיר באשר לאימוני השבוע הקרוב,
רותם סיפרה לי שגם היא חזרה לרוץ באופן רציני יותר והתייעצה אתי לגבי ההיתכנות
להשתתף במקצה המרתון המלא בתל אביב, בפברואר 2015. ספירה מהירה של השבועות שנותרו עד המרוץ הובילה למסקנה שהדבר בהחלט אפשרי.
אינני יודע מה הוביל את רותם להחלטה לרוץ מרתון לראשונה בחייה ובתוך פרק זמן קצר יחסית של
אימונים. כמי שחיידק הריצה כבר דבק בה מזמן, מן הסתם ניקר בה הצורך והרצון לשוב לשם ולכבוש
יעדים חדשים. ייתכן מאוד שהחלטתו של אחי הצעיר להשתתף בתחרות חצי הישראמן, היא זו
שהוציאה את השד של רותם מהבקבוק, שהרי מי שאותו חיידק דבק בו, מתקשה מאוד לעמוד מן
הצד ולראות את קרוביו מגשימים מטרות בעוד הוא עצמו נדרש להדחיק את הדחף הזה. אינני
משוכנע כלל אם רותם זוכרת את אותו אירוע ריצה שהשתתפנו בו יחד לפני 7 שנים ואם יש לו חשיבות עבורה.
אני בטוח בדבר אחד. לפני 17 שבועות, כאשר רותם העלתה באוזניי לראשונה את האפשרות כי תרוץ
ב- מרתון תל אביב 2015, ידעתי בדיוק מה עובר עליה. יכולתי להבין את הדחף ואת התחושות, יכולתי
להזדהות כמעט באופן מוחלט עם תשוקתה, להגשים את היעד שלה.
אלא שלאור הניסיון הרב שצברתי בשנים האחרונות, יכולתי לזהות גם את המוקשים שבדרך. את
"ההתנגשות" האפשרית בין המטרה החדשה של רותם עם זו של בן זוגה. 2 מטרות לא פשוטות שהדרך
אליהן מסתנכרנת אל תוך לו"ז משותף הכולל קריירות, ילדים קטנים, חיי משפחה ומועקות היומיום הרובצות לפתחם של כולנו.
יחד עם אותם מוקשים מסתברים, לא יכולתי שלא להעניק לרותם רוח גבית לקראת המטרה שהציבה
לעצמה ולו רק מתוך הבנה מוחלטת לתחושות ולדחפים שהובילו אותה להציב לעצמה את היעד.
כמובן שלא יכולתי להתעלם מהעובדה, שממש בתחילת הדרך שלי, למעלה מ-6 שנים לאחור,
רותם סימנה עבורי ציון דרך בעולם הזה ובתהליך שאני עצמי עברתי באמצעותו ובזכותו.
מרתון תל אביב 2015 | עוד יומיים זה קורה
באותו ערב שבת שבו עלה הנושא, נפל גם הפור. הרמנו את הכפפה שרותם זרקה והצעתי לעזור לה
עם תכנית אימון וליווי אישי לצורך הגשמת המטרה לרוץ לראשונה בחייה מרתון. עד מהרה הוברר
לי שלא רק שרותם תסיים את המרתון בכבוד, היא אפילו תעשה זאת באופן מרשים. היא אותה
רצה חזקה שאני זוכר מימי חצי המרתון בשנת 2008 ואפילו יותר מכך.
למרות הלו"ז הצפוף, האילוצים והמגבלות, רותם התאמנה למרתון כמו שעון, ללא סטיות או ויתורים
ותוך שיפור מרשים ביכולותיה האישיות. ככל שחלף הזמן ומועד המרתון הלך והתקרב, חשתי
שהמטרה של רותם הופכת באופן מובהק להיות גם המטרה שלי. כחלק מתהליך אישי שעברתי
בשנתיים האחרונות, למדתי לזהות ולהכיר בעובדה שהגשמת מטרות עבור אחרים, חשובה
עבורי הרבה יותר ולעתים קרובות אף מספקת יותר מהשגת מטרות ספורטיביות אישיות של עצמי.
הסגולות של העיסוק בתחום והתועלת שספורטאי הסיבולת החובבנים מפיקים ממנו לכל
תחומי החיים שלהם, העניקה לי סוג של תחושת שליחות – להיות שם עבורם ובוודאי עבור
מתאמנת כמו רותם, שהייתה הראשונה שרצה אתי בחצי מרתון תל אביב, אי שם בשנת
2008. ביום שישי, רותם תתייצב על קו הזינוק לקראת המרתון הראשון בחייה.
בנוסף, עשרות רבות של חברים מקבוצת הטריאתלון שלנו יזנקו אף הם למרוץ, במרחקים השונים.
עבורם ועבור רותם, גם אני אשתתף באירוע, כצופה מן הצד וכמעודד. נכון, זה מרוץ, זה מרתון,
זו ריצה נטו. בתחילת הדברים הודיתי שבבסיס, המשיכה שלי לאירועים מן הסוג הזה אינה גבוהה.
אלא שהשנה, אתרגש עבור רותם ועבור מתאמנים נוספים שיעמדו על קו הזינוק, אתרגש בשבילם
על כל רגע ורגע שיעברו על המסלול. השנה אוכל להזדהות יותר מתמיד עם התחושות והחיוך
שיעלה על פניהם של רותם ואחרים עם חציית קו הסיום ואשמח מכל הלב בשמחתם ובתחושת
ההיי והאופוריה שתלווה אותם גם בימים שלאחר המרוץ.
עבורי, 7 שנים אחרי הפעם הראשונה עם רותם, השנה, מרתון תל אביב 2015 הוא לא סתם עוד אירוע.
הפעם גם עבורי, כ-48 שע' לפני הזינוק, ההתרגשות קורמת עור וגידים.
