טריאתלון אולימפי באירופה, תחרות באיטליה 2017 | מאת: גיא טויבין
טריאתלון אולימפי באירופה | חוויה יוצאת דופן למרות שלושה פנצ'רים!
טריאתלון אולימפי באירופה | צילום: ריבי זינר טויבין | אחרי התחרות, "לא משאירים פנימיות בשטח".
אל פסקרה, עיירה איטלקית לחוף הים האגאי כמאתיים ק"מ מזרחית לרומא, הגעתי כשחיפשתי תחרות
מעניינת באירופה. פסקרה הינה עיירת נופש עלומה וציורית כמרבית העיירות שארגון ה-Ironman
מקיים בהן את פעילויותיו.
זו השנה השנייה שבה מקיים הארגון תחרות למרחק אולימפי (5i50) לצד התחרות המסורתית של חצי
איש ברזל (70.3). התלבטתי בין האפשרות לאתגר את עצמי עד מאוד לבין שמירת אמונים למרחק
הקלאסי. "קשה באימונים קל בקרב" חשבתי, ובחרתי להתאמן ל- 70.3 אבל להתחרות ב -5i50 .
כשמתחרים בחו"ל יש להתייחס בכובד ראש לסוגיות המובנות מאליהן כשהתחרות מתקיימת בארץ:
לשכור אופניים או לקחת את שלי? טיסה ולאחריה נהיגה ארוכה או טיסה לא ישירה עם קונקשן? מה מצב הים בתקופה זו? קר? גלי?
שלב הלימוד הוא הכרחי וחשוב. קחו את הזמן, לימדו את השטח, זה יעזור לכם בהמשך…
ערב צאתי לתחרות הפתיע אותי צלצול טלפון: "שלום גיא, מדבר עומרי, קיבלתי את הטלפון שלך
מגונדה (איך לא?!), והבנתי שאתה משתתף בתחרות של ה-Ironman בפסקרה". עומרי, ככל
הידוע לי, הישראלי היחיד הנוסף בתחרות בפסקרה, ביקש את עזרתי בהבאת הקסדה החדשה
שלו מישראל. קסדה כזו "שיכולה לעשות את ההבדל" בתחרות ה-70.3 אליה נרשם. כמובן שנרתמתי למשימה החשובה – כל ישראל חברים.
התחרות התקיימה ביום ראשון, כך שהטיסה ביום שישי, הותירה לי יום אחד בלבד להכנות ולהכרת
המסלול, דבר שהוביל לטירוף רגעי. רגע לפני ה- bike check in גיליתי פגיעה בצמיג האחורי,
ובהתייעצות עם המכונאי המקומי והחלטנו להחליף צמיג, דבר שיתגלה כטעות מרה בהמשך …
בבוקר התחרות, אחרי יומיים של ים שקט ורגוע וטמפרטורת מים של 23 מעלות, העלו רוחות מזרחיות
עזות גלים של מטר וחצי. הים סער וגעש. בתנאים שכאלו הייתה הופכת התחרות בארץ לדואתלון,
אולם ארגון ה-Ironman לא ייתן לאל הים לשנות את תכניותיו – המסלול הותאם לתנאים החדשים,
והתחרות הוזנקה באיחור קל בלבד, כמו שנאמר: "כשהגלים מתחזקים, מתגלים החזקים".
טריאתלון אולימפי באירופה | צילום: ריבי זינר טויבין | פסקרה, איטליה, יום לפני התחרות.
מועד הזינוק שלי היה כשעתיים לאחר זינוק העילית, כך שהיה לי פנאי לצפות, ללמוד ולהסיק מסקנות
מן המתרחש במים. כדי לא לסכן את המתחרים נקבע מסלול Long side, מקביל וקרוב לחוף, מה
שדרש מן השחיינים התמודדות בלתי פוסקת עם גלים נשברים. אני החלטתי לעבור את הגלים,
לשחות לפני קו השבירה ולחזור עם הגלים, כלומר להאריך את מסלול השחייה ב-300 מטר כמעט,
אבל "לנצל את הים". ההימור השתלם, ויצאתי מהמים שלישי, בזמן של 24 דקות, התוצאה הטובה ביותר שלי מאי פעם!
אין הרגשה טובה מלהגיע לשטח ההחלפה ולגלות שכל האופניים עדיין במקומן. לקחתי את הזמן,
ויצאתי בביטחה לרכיבה של 46 ק"מ בכביש עוקף פסקרה. הפעם היה המתווה מעגלי. 26 ק"מ בטיפוס
מצטבר של 400 מטר ומשם דהירה לקו הסיום.
26 הקילומטרים הראשונים היו בחזקת חוויה מדהימה – ממוצע של 240 וואט, עקיפה מתמדת של
מתחרי ה 70.3 ותחושה ש"אין על החיים האלה". הידיעה, שהמגמה מכאן ועד לסיום היא ירידה,
אף העמיקה את התחושה הטובה. ואז… כאילו משום מקום… בתוך כדי עקיפה בירידה הראשונה
נשמע קול עז הדומה לניפוץ זכוכית, שלווה בתחושה מיידית של תקר בגלגל האחורי.
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אני עוצר בצד הדרך ומתחיל לתקן. שש דקות חולפות ואני שוב על
הגלגלים. לא נורא אני חושב לעצמי, וממשיך כאילו לא קרה דבר. נותן בראש עוד שניים שלושה
ק"מ, ואז שוב פעם צורמת שריקה מאותו הצמיג בדיוק. "שיט" אני מסנן לעצמי, ועוצר בצד הדרך,
הפעם בעיירה פיאנלה, מלווה בעיניהן המשתאות של שוטר מקומי ושל מספר תושבים חביבים.
למזלי, השארתי פנימית נוספת צמודה לאוכף, כך שיכולתי לפצוח שוב במלאכת התיקון השני במספר
של אותו גלגל אחורי. הפעם בדקתי היטב את הצמיג החדש, ומצאתי חור בגודל שני מ"מ בצמוד לגלגל.
ניפחתי בעדינות כדי למנוע פיצוץ נוסף אך זה לא איחר לבוא. תקר שלישי.
די! עד כאן, חשבתי לעצמי, וביקשתי להזמין חילוץ. המקומיים בסוג של גאווה איטלקית הסכימו לתת לי
טלפון, אך בשום אופן לא כדי שאפרוש. פלאביו, הבעלים של חנות האופניים המקומית, רץ הביתה,
לקח את רכבו, נסע לחנות האופניים, וכעבור עשר דקות חזר עם צמיג, בקבוק CO2 ורוח קרב.
את אשר עברתי באותן דקות שבהן חיכיתי לשובו, לא אוכל לתאר במילים. כמו בסרט איטלקי יצאו
אנשי הכפר אחד אחד מבתיהם עם מגשים עמוסי יין, גבינות ונקניקים, וביקשו בדרכם לנחם את
הרוכב המאוכזב והכאוב. בשעה ששב פלאביו מחנותו כשבידו צמיג חדש, ידעתי שלא אוכל לאכזב,
ונפרדתי מכל אחד מהם (כולל השוטר) בחיבוק חם בידיעה שאגיע לקו הסיום ויהי מה. התגלגלתי הלאה,
נהנה מהנוף, ולא העזתי להעלות מהירות או לגעת בבלמים.
מה עובר לחובבן כמוני בראש באותם רגעים? רק בשביל הילדים! רק דוגמה אישית תלמד אותם
נחישות ודבקות במטרה. "התחלתי ולכן אסיים" חשבתי לעצמי, כמו באותם לילות ארוכים של
לימודים לבחינות מועצת רואי החשבון. "התחלתי ולכן אסיים", אך הפעם בחיוך של מנצח!
טריאתלון אולימפי באירופה | איטליה 2017 | צילום: ריבי זינר טויבין
אחרית דבר,
מה בדיוק קרה שם פחות חשוב בעיני. ובכל זאת רק כדי לא להשאיר אתכם במתח, אומר כי בזמן
החלפת הצמיג, יצא הבלם האחורי מאיפוס. מזג האוויר החם והבלימה בירידה הראשונה גרמו לשחיקת
הצמיג ולקרע, וכל ניפוח מיותר של הפנימית מאותו רגע ואילך גרם לתקר.
הבנתי והחכמתי, ובעיקר חוויתי את איטליה על נופיה הקסומים ואנשיה החמים.
ויוה פסקרה.