X
הרשמה
שם פרטי*  
שם משפחה*  
דואר אלקטרוני*  
מין:*  
 

תזונת ספורט סבולת ללא גלוטן - זוית אישית!

נכתב בתאריך:01/06/2015 מאת: ליאור זך מאור

בשנת 2006, גרנו אז באוסטרליה כבר כמעט שלוש שנים והחיים היו נוחים ונעימים. בשלב כלשהו אשתי, אדווה, התלוננה שהיא חלשה ומסוחררת כל פעם שהיא מתרוממת מהכיסא. האינסטינקט אמר שזה אנמיה ואכן בדיקות דם אישרו שיש מחסור בברזל ובמאגרים שלו. רוב רופאי המשפחה היו נותנים מרשם לכדורי ברזל ו\או זריקות. למזלינו לנו היה ביטוח רפואי פרטי. הרופא הסביר לאדווה שהוא לא מבין למה הערכים שלה כ"כ נמוכים ושהוא חושד שיש משהו לא תקין מעבר לזה. הוא זרק משהו על איזה מחלה בשם צליאק (כרסת בעברית) שמעולם לא שמענו עליה ושלח אותנו לבדיקות דם נוספות. גם כשהגיעו התוצאות, עדיין לא ידענו שהתזונה שלנו עומדת להשתנות, ולא רק לטווח הקצר. לצורך השלמת האיבחון היה צורך בבדיקה נוספת, פולשנית, שהיא בעצם מאין סיור במעי הדק ובעיקר בדפנות שלו. תמונות קשות. תמונות אשר אישרו את מה שחששנו ממנו לאחר שהתחלנו קצת לחקור על המחלה באינטרנט. המעי שלה היה "מודלק" (מלשון דלקת) כולו והיה ברור בשלב הזה שהגוף "תוקף את עצמו"  וחייבים לעצור את המתקפה לפני שהיא תתפתח למקומות לא רצויים.

 

הרופא הודיע לאדווה רשמית שהיא סובלת מצליאק והסביר לגבי ההשלכות – יהיה עליה להימנע מתזונה המכילה גלוטן לכל החיים. בלתי הפיך. לא מחלה סופנית אבל בהחלט סופית. במקביל הרופא אמר לאדווה להתרכז בתפריט עתיר ברזל בחודשים הקרובים ולבצע בדיקת דם אחת לחודש עד שכמות הברזל תחזור להיות תקינה. אני מאוד אהבתי את החלק של הברזל – ליד הבית שלנו היה שוק עם עשרות דוכני בשר שמפאת כבודי לצמחוניים לא אתאר את המראות שלהם.

 

עצרנו פעמיים בדרך חזרה מהרופא. העצירה הראשונה הייתה במאפייה האהובה עלינו. ביקור פרידה שנגמר עם כמות מכובדת של בצק. העצירה השנייה הייתה בחנות של מזון בריא\אורגני. צריך ללמוד את נושא התזונה נטולת הגלוטן וחייבים להצטייד. קנינו כמה מוצרים והמשכנו בדרכנו הבייתה. מזל שהיה מספיק דלק ברכב מכיוון שאחרי העצירה והקניות בחנות האורגנית, לא בטוח שהיה נשאר לנו כסף לדלק. כשאר הגענו הבייתה, הודעתי לאדווה שמכיוון שברור לי שהיא לא תוכל לעמוד בפיתוי של ריחותיהם של מוצרי בצק אפויים בבית, אזי החלטתי להצטרף אליה לתפריט ללא גלוטן. לקחתי כמה קרטונים מהמחסן והעמסתי לתוכם את כל המוצרים בבית אשר הכילו גלוטן. התקשרתי לשכנים ואמרתי להם שייצאו רגע לחצר האחורית שלהם מכיוון שיש לי משלוח להעביר להם מעל הגדר המשותפת.



 


הימים הראשונים ללא גלוטן הרגישו קצת מוזר. בתקופה ההיא התאמנתי לא מעט בריצה ושחייה ואימנתי בספנינג כל יום. בשלב הזה עדיין לא ממש ידענו מה לאכול ואיפה קונים את המצרכים הרלוונטיים אז התבססנו בעיקר על ירקות, פירות ובשר. יש שיגידו שהתבססנו על תזונה קדומנית מבלי להתכוון. את רוב יומי ביליתי בקמפוס של האוניברסיטה אשר בה למדתי. עד להוצאת הגלוטן מהתפריט, עיקר התזונה שלי הייתה סנדוויצ'ים וארוחות במזנון המרכזי. בשלב הראון עדיין לא גילינו שיש לחם ופסטה גם ללא גלוטן ולכן כמות הפחמימות שלי ירדה בצורה חדה. היו שאמרו שהתפריט שלי היה דומה לדיאטה המפורסמת של אטקינס. ואכן התופעות המוכרות לספורטאי שעושה דיאטה דלת פחמימות התרחשו גם אצלי. התקופה של עשרה ימים איבדתי כארבעה ק"ג ממשקלי בלי להתכוון לכך. רובם באו מנוזלים ושרירים. בחלק גדול מהזמן הייתי עצבני ורעב או יותר נכון רעב ועצבני. היה לי קר כל הזמן. כשכולם לבשו קצר, אני לבשתי מעיל. ללא פחמימות, לגוף אין דלק לשרוף ע"מ לשמור על חום הגוף. ובלי דלק, כשאתה מדריך שני שיעורי ספינינג ביום ושוחה בערב אתה תקרוס די מהר. הייתי מפורק לגמרי והיה לי קשה להירדם ולישון. ממש לא כיף.
 


 

אדוה ניסתה לשכנע אותי לרדת מהעץ ולחזור לאכול רגיל, אבל אני עקשן מדיי. במקום זה הצעתי שנחפש עוד חנויות ויצרנים של אוכל ללא גלוטן ונרחיב את סל הקניות והתפריט שלנו. לאט לאט התחלנו להכיר עוד ועוד מוצריך ללא גלוטן. המשמעות הייתה תזונה קצת פחות בריאה מאשר הייתה בימים הראשונים, אבל גילוי הלחם והפסטה ללא גלוטן הייתה משמעותית בשבילנו כמעט כמו גילוי האש לאדם הקדמון. סוף סוף סיימתי אימון כמו שצריך. בשלב מסויים גם אני רציתי לבדוק אם אני סובל מצליאק. בתקופות מסויימות במהלך שהותינו באוסטרליה סבלתי מכאבי בטן שנגרמו כנראה מאכילת זני חיטה מסויימים אשר שונים מאלו שאנחנו רגילים בארץ. ע"מ לבצע את הבדיקות "נאלצתי" לשוב ולאכול אוכל עתיר גלוטן למשך כשבועיים בכדי שאם אני באמת סובל מצליאק אזי המעי שלי יהיה במצב של דלקת. ביומיים הראשונים היה לי מאוד כיף לשוב ולהתענג על עוגת קינמון מהמאפייה המקומית ומהעובדה שלא נאלצתי להיסחב עם אוכל לכל מקום. אבל מהר מאוד הגעתי למצב שכבר חיכיתי שהתקופה הזאת תסתיים ואוכל לחזור לתפריט נטול הגלוטן. תוצאות הבדיקה היו שליליות – אין לי צליאק. שבתי לתפריט נתון הגלוטן וגם לסחוב איתי אוכל לכל מקום. ההתארגנות מראש והמחשבה שהיה צריך להקדיש לתזונה היה אחד הדברים הכי מורכבים בשבילנו בחודשים הראשונים. כל יציאה לפיקניק, לסרט או סתם לארוחת ערב. היינו אנשים שתפסו את המושג ספונטניות בצורה מאוד חיובית עד אז. אבל לא כך אצל חולי צליאק לפחות לא עד לפני כשנתיים-שלוש.

בשנת 2009, כשנתיים לאחר ששבנו לארץ, נסעתי להתחרות באיירונמן אוסטריה עם כמה חברים. המזוודות שלהם ניו מלאות בנעליים ובגדים. שלי לעומת זאת היו מלאות בלחמניות וגרנולה ללא גלוטן. כל בוקר הגעתי לחדר האוכל מצויד בשקית עם שתי לחמניות ומעט גרנולה למבטם הנפעם של אנשים באיש המוזר שמביא אוכל מהבית. העמסת הפחמימות שלי לפני התחרות התבססה על אורז ותפוחי אדמה במקום פסטה ואני חושב שזה עבד ועובד עד היום, אפילו מצויין. לפני נסיעות ארוכות יותר אני נוהג לחפש באינטרנט חנויות מקומיות אשר מוכרות מצרכים ללא גלוטן ולהצטייד במהלך הנסיעה.
 
 

במהלך האימונים אני שותה משקה איזוטוני ואוכל פיתות ללא גלוטן, בננות, תמרים וג'לים, כמו כולם. יש כמה חברות תזונה אשר מתחייבות שהמוצרים שלהם אינם מכילים גלוטן ובאלו אני משתמש. כנ"ל גם בתחרויות עצמן. כך שגם מהבחינה הזאת אני מכוסה. למזלי, שון פורטל התזונאי שלנו בשנים האחרונות הוא חולה צליאק בעצמו והוא גם מרתוניסט. כך שתמיד אני יכול להתיעץ איתו.
בשנים הראשונות הקפדתי מאוד כל רוטב או תבלין. ממש כמו שחולה צליאק חייב לעשות לאורך כל חייו. זה אומר שלא רק מסעדות איטלקיות עם פסטה ופיצה הן מחוץ לתחום, אלא כמעט כל המסעדות מחוץ לתחום. לפחות רוב המנות בתפריט שלהן. מספיק ששמו על המנה שלך רוטב\תבלין אשר מכיל גלוטן וזה פוסל את המנה לגמרי. במהלך השנים קצת התמתנתי והיום אני מקפיד קצת פחות על הדברים הללו רצוי להוסיף שבשנים האחרונות המודעות לצליאק מאוד עלתה והיום הרבה מסעדות ובתי קפה מגישים מנות ללא גלוטן. אנשים צוחקים שאני יושב לפגישות עבודה דווקא בסניפים של ארומה ולא בבתי קפה אחרים. הם לא יודעים שאחת הסיבות היא המודעות שיש בארומה לנושא הגלוטן. לא במקרה אני חבר מועדון בארומה וגם ברשת ההמבורגרים בלק אנד ברגר.

כמו שאמרתי, לאכול במסעדות כבר כמעט ואין בעייה היום אבל לאכול אצל אנשים זה עדיין קצת מורכב. המשפחה והחברים יודעים שאנחנו אוכלים תפריט ללא גלוטן ומשתדלים תמיד להתחשב, במיוחד בארוחות חג וכדומה. הרבה פעמים אנחנו פשוט מביאים איתנו אוכל ע"מ לא להטריח את המארחים ולפעמים אנחנו מעדיפים לארח בעצימנו כדי לא להכניב את האנשים ל"כוננות גלוטן" מיותרת.

בדומה למסעדות ובתי הקפה, גם הרשתות הגדולות של המזון התחילו לתת תשומת לב לצרכים של חולי הצליאק ולמכור מוצרים נטולי גלוטן בחלק גדול מסניפיהן. בעוד בעבר היינו צריכים לנסוע במיוחד לחנויות טבע ע"מ להצטייד, היום כמעט בכל סופר גדול ניתן למצוא את המצרכים הדרושים לנו. הדבר היחיד שכמעט לא השתנה עדיין במזון נטול גלוטן הוא המחיר. במיוחד נכון הדבר לתחליפים כגון לחם,פסטה, לחמניות, גרנולה, קורנפלקס וכו'. יוקר סל הקניות שלנו הוא מטורף. שקית של חמש פיתות עולה כחמישה שקלים. לעומת זאת, שקית עם חמש פיתות ללא גלוטן עולה כעשרים שקלים. לדעתי קרוב היום שבו חולי הצליאק יילחצו על מקבלי ההחלטות להוסיף את המזון ללא גלוטן לסל התרופות ע"מ להוזילו. הטענ העיקרית של יצרני המזון הינה שהשימוש במרכיבים חלופיים כגון קמח טפיוקה, קמח אורז, קמח תפוחי אדמה, קמח קינואה, וכדומה מייקרת את הייצור ולכן המחיר הסופי גבוה.




 

מה אנחנו קונים בסופר? את הדברים שכל משפחה ישראלית קונה. ירקות, פירות, מוצרי חלב (בעבר התנזרתי גם ממוצרי חלב, אבל ללא גלוטן וחלב הרגשתי שאין מה לאכול) וכו'. בשר אנחנו בד"כ קונים באיטליז של היישוב ליידנו ובכמויות די גדולות יש לציין. במיחוד אמור הדבר לגבי תקופות בהן אני רץ הרבה. בנוסף למצרכים הרגילים אנחנו קונים גם מוצרים ללא גלוטן כמו לחם, פיתות, לחמניות, קורנפלקס, גרנולה, עוגות/עוגיות. לפעמים אנחנו רוכשים גם רטבים\תבלינים ללא גלוטן וכשאדוה במצב רוח של אפייה אז גם במיני קמחים תחליפיים לאפיית לחם, מאפינס או עוגה כלשהיא. לפעמים בשבתות כאשר אני חוזר מאימון אני מוצא את המטבח שלנו בתור אתר ניסויים ללחם המושלם. המרדף אחר הלחם המושלם עדיין בעיצומו...

 






 

 למעשה אנחנו גם קונים דברים "רגילים" לבנות שלנו שלא סובלות מצליאק וניזונות מתפריט רגיל. כן, בית משפחת זך מאור איננו נקי מגלוטן. לטעמינו אין סיבה שהבנות לא יאכלו גלוטן אם הן לא אובחנו כחולות בצליאק. בנוסף זה גם מוזיל קצת את סל הקניות שלנו, אשר ממילא יקר מאוד. וזה לא שיש להן בעייה עקרונית עם תזונה ללא גלוטן, ההיפך. אם לאמר את האמת, בחלק גדול מהמקרים הן מעדיות את התפריט שלנו על "המקור" שלהן. מדיי פעם אנחנו מבשלים שתי חבילות פסטה בסירים נפרדים, אחת רגילה ואחת מקמח אורז ולפעמים סיר אחד גדול עם פסטה מקמח אורז או תירס לכולם. 


הגלוטן, כשמו כך הוא, סוג של דבק. מכיוון שכך אזי נהוג לשלבו כמעט בכל דבר בתעשיית המזון המודרנית. הוא הופך את המזון התעשייתי ליפה יותר, אחיד יותר, עמיד יותר, ואולי אפילו טעים יותר. הדרך הכי קלה להימנע ממזון אשר מכיל גלוטן היא לא לאכול שום מזון אשק מגיע בקרטון, שקית, בקבוק, פחית, או אריזה אחרת. ז"א, לצרוך מזון אשר מגיע בצורתו הטבעית כמו ירקות, פירות ובשר (למי שלא צמחוני כמובן). העניין שצריך לשים אליו לב הוא שבנגיוד למה שנהוג לחשוב, גלוטן וחיטה הן לא מילים נרדפות. גם גידולים אחרים כגון שעורה, שיפון ואפילו שיבולת שועל מכילים גלוטן. בעיקר בגלל זיהום משני בשדות הגידול ו/או במפעלי המזון.
למרות היותה של הצליאק מחלה דיכוטומטית: יש לך צליאק או אין לך צליאק אני מאמין שהדרך הנכונה היא להסתכל על הרגישות לגלוטן כקו רצף אשר בצד אחד שלו נמצאים אנשים אשר אינם רגישים לגלוטן בכלל ומיצדו השני נמצאים חולי צליאק, כמו אשתי. מה שאומר שישנם עוד הרבה אנשים בעולם שהוצאת הגלוטן מהתפריט שלהם עשוייה לשפר את מצבם הבריאותי ואיכות חייהם בצורה ניכרת. גם באופן ישיר – אנשים שסובלים לדוגמא מבעיות עיכול, כאבי בטן, נפיחויות וכו'. אולם גם באופן עקיף. אחד מהדברים הראשונים ששמתי אליהם לב על עצמי לאחר שהפסקתי לאכול גלוטן היה השיפור בתחושה הכללית שלי. אפילו מצב השיניים, העור והציפורניים שלי השתפרו פלאים. בגדול משהו טוב קרה לגוף שלי. זו הסיבה שאני מתמיד בכך כבר כשש שנים ולא מוצא סיבה להפסיק. למה לי לאבד את כל זה?
 

 

ליאור זך מאור
פסיכולוג ספורט, יוזם ומקים את קבוצת זון 3, איש ברזל...

עוד בנושא

מה בריא בחטיפי בריאות? ומתכון לחטיף אנרגיה ביתי
ממרח בוטנים | מתכון לפצצת אנרגיה עם שפע של ויטמינים ומינרלים
מתכון - לחם מקינואה וטחינה גולמית
תחרות האיש ברזל זה הקינוח | מתכון לחטיף אנרגיה מתמרים ואגוזים

תגובות פייסבוק