X
הרשמה
שם פרטי*  
שם משפחה*  
דואר אלקטרוני*  
מין:*  
 

תסמונת היום שאחרי...

נכתב בתאריך:24/05/2015 12:37:00 מאת: איריס עצמון

 

כמעט כל ספורטאי התנסה בחוויה של "היום שאחרי".  היום שאחרי חציית קו הסיום של אתגר הספורטיבי כלשהו. בין אם זה טריאתלון, מרתון, מרוץ כלשהו או תחרות איש הברזל.   חציית קו הסיום של מרוץ הוא לרוב רגע שמלווה בהרבה תחושות ורגשות:  הקלה, תשישות, אושר, אכזבה, ועוד.  עוצמת הרגשות שונה מאדם לאדם והיא תלויה במבנה האישיות של הפרט כמו גם בנסיבות.  אבל לרוב זהו רגע שנחקק בזיכרון, ולא פעם זהו רגע שיא.  בנוסף להתרגשות הגדולה שמלווה את חציית קו הסיום, רגע זה מהווה סיום לתקופה של חודשים של אימונים אינטנסיביים וממוקדים ליום הזה. יחד עם ההכנה הפיזית, לרוב יש גם עיסוק רב בתחרות מבחינה נפשית הכוללת: מחשבות, חששות, ציפיות .  ואז ברגע חציית קו הסיום הכל מסתיים. 


 ---

בבוקר שאחרי הרגע המכונן והמרגש צריך לקום ולהמשיך את החיים בלי התכנית המדוקדקת של האימונים. ללא המטרה והיעד. ללא המחשבות והציפיות. לכן, ספורטאים רבים חווים ירידה במצב רוח ביום שאחרי. לאחר שהאופוריה שוקעת וכמות הסמים הטבעיים בגוף נעלמת (האדרופינים) יש תחושה של מעין נפילה.  ההרגשה יכולה להיות דומה לדיכאון.  תחושה של ריקנות, חוסר מוטיבציה ורצון להמשיך להתאמן.  אופי הרגשות ועוצמתם שונה מספורטאי אחד למשנהו, אבל מרבית הספורטאים, במיוחד אלו שהשתתפו בתחרות אתגרית שדרשה חודשים של הכנה גופנית ומנטאלית כגון: מרתון, אולטרא מרתון, איש ברזל וכדומה יחוו לצד הקלה גם  נפילה רוחנית מסוימת.
 

פגשתי ספורטאים שלאחר שהשלימו יעד, שמבחינתם היה אתגרי והיווה חלום הפסיקו להתאמן לתקופה ארוכה.  לעיתים אף איבדו את המוטיבציה לחזור לאימונים ובמקרים מסוימים שקעו בדיכאון עקב כך.  לעומתם פגשתי אחרים הממהרים לחפש את האתגר הבא ולהירשם אליו.  ויש את אלו שלאחר זמן מה חוזרים לשגרת אימונים יותר מאוזנת עד למציאת האתגר הבא.
 

במהלך השנים בהם אני מתאמנת ומתחרה, יצא לי לא פעם לחוות את תסמונת "היום שאחרי". באופן המשמעותי ביותר התנסיתי בזה לאחר שסיימתי את תחרות הישראמן המלא באילת ב-2014. הישראמן היה בשבילי יום בו חוויתי עוצמות רגשיות ביחד עם תחושות פיזיות כמעט בלתי נתפסות.  הרגשתי כאילו ביום אחד התרכזו חיים שלמים, תמצית של חיים: מלאי רגשות, תובנות, כאב, אושר, התרגשות וסיפוק אדיר.  עם חציית קו הסיום הגיעו לקיצם שישה חודשים של אימונים והכנות.  שישה חודשים בהם חלמתי, פנטזתי, חששתי והתכוננתי ליום הזה. עם סיומם הרגשתי את החלל ואת הריקנות המאפיינים את היום שאחרי.  המעבר מאורח חיים אינטנסיבי של אימונים והקפדה על ניצול מרבי של הזמן שלי ביחד עם העסוק המנטאלי והחברתי באימונים ובתחרות לשגרת חיים רגילה  היה חד מאוד.
 

מה שעזר לי להתמודד עם היום שאחרי היתה ההבנה שלירידה יש תפקיד חשוב בחיים שלנולאחר ההגעה לפסגה כל כך גבוהה יש צורך לרדת תחילה על מנת להגיע לאיזון פנימי, וכדי לחזור ולהעריך שוב את הדברים הקטנים.  כמו שנאמר ירידה לצורך עליה.  ככלל, אינני נוהגת למהר ולהירשם לאתגר הבא לאחר שהשלמתי אתגר שהצריך הרבה הכנה ואימונים.  התקופה שלאחר הסיום היא תקופה של חוסר איזון פנימי.  אני מאמינה שהחלטות על המשך הדרך צריכות להתקבל כשהגוף והנפש חוזרים לאיזון.  בנוסף, חשוב לתת לעצמנו זמן להבין איך יצאנו מהחוויה מבחינה גופנית.  כי לפעמים מרגישים טוב על קו הסיום אבל ההרגשה הזאת מבוססת על כמות הסמים הטבעיים שמציפים את הגוף וההתרגשות ברגעים אלו. הכאבים והסימנים יכולים להגיע בימים ובשבועות שלאחר מכן.  מניסיוני למדתי שכאשר לא נתתי לגוף שלי את מרחב ההתבוננות הזה שילמתי על כך.
 

 בנוסף, לפעמים לאחר תחרות שהייתה קשה במיוחד יש הרגשה של רפיון מנטאלי ופיזי.  כך הרגשתי לאחר שעשיתי את מרתון טבריה (המרתון השלישי שלי). למרתון טבריה התכוננתי בתוכנית מדוקדקת ועבדתי קשה מאוד. לאחר שסיימתי ואף הגעתי ליעד שהצבתי לעצמי, הרגשתי חוסר אנרגיה פיזית ונפשית לחזור ולרוץ על פי תוכנית אימונים.  על כן החלטתי לא להילחם בעצמי ולזרום עם ההרגשה עד שארגיש באופן טבעי שאני מוכנה ורוצה לחזור להתאמן על פי תוכנית.  החלטתי לתת את הדגש על אימוני רכיבה וחיזוקים ולרוץ להנאתי ולמרחקים קצרים לתקופה מסוימת.  ככלל אני מאמינה שלא צריך להילחם בעצמנו.  יש להקשיב לתחושות של הגוף והנפש ולנסות ללכת אתם, לא נגדם. ולמצוא פתרון שהוא פשרה.  לדוגמא, לא להפסיק לגמרי לרוץ אלא לרוץ להנאה וללא תוכנית במשך תקופה מסוימת.
 

אני נוהגת לחזור לשגרת אימונים מיד לאחר תקופת ההתאוששות. בשבילי האימונים הם אורח חיים מעבר לכל תחרות כלשהי.  ולאחר זמן מה גם מוצאת לעצמי מטרה ויעד, בהתאם לצרכים ולאפשרויות שלי בחיים באותו הזמן.

להלן כמה טיפים שאספתי במטרה לעזור לכם להתמודד עם היום שאחרי:

  • לזכור שזה מצב טבעי ושרוב הספורטאים חווים אותו במידה זו או אחרת.
  • להיכנס למסגרת אימונים חדשה, מותאמת ליום שאחרי,
  • לחשוב על  יעדים  חדשים (אין צורך ישר להתחייב להם) , גם אם הם לטווח זמן רחוק, זה נותן כיוון ותחושת מטרה.
  • לא להילחם בעצמכם.  לאפשר לעצמכם מרחב התאוששות אבל מראש להגביל אותו בזמן סביר ואז לחזור לאימונים בהדרגתיות.
  • לשתף את האנשים שעברו את אותה החוויה גם בתחושות הקשות כי לרוב הם מרגישים את אותו הדבר וכמו שנאמר "צרת רבים חצי נחמה".
  • לזכור שהירידה היא חלק מהחיים.  יש לה תפקיד חשוב.  להחזיר אותנו לאיזון כדי שנוכל לטפס עוד פעם.  אי אפשר להישאר בפסגה כל הזמן.

    -- 
איריס עצמון
מומחית לפסיכולוגיית ספורט. אשת ברזל. מרצה (מכון וינגייט, מכללת גבעת וושינגטון) בנושאים: פסיכולוגית ספורט, פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכופתולוגיה. מעבירה סדנאות לארגונים וליחידים. מיישמת בעבודה את הניסיון האישי מהספורט למרחקים ארוכים (איש ברזל, מרתון).

עוד בנושא

תמונות מספרות אירועי טריאתלון - טריאתלון תל אביב TLV
ישראמן נגב 2015 - רכיבה בתנאי מעבדה - מציאות או חלום
חובבן - פרולוג
טריאתלון אולימפי | תחרות באירופה, איטליה 2017

תגובות פייסבוק

אירועים מומלצים
לכל האירועים
גלריות אחרונות
לכל הגלריות
3
יוני
תמונות מטריאתלון תל אביב 2017
27
מאי
תמונות מטריאתלון נשים 2017
29
אפריל
תמונות ממרוץ הרצליה 2017

תגובות פייסבוק