X
הרשמה
שם פרטי*  
שם משפחה*  
דואר אלקטרוני*  
מין:*  
 

בין טייץ לגרביון - בין מרתון למרתון

נכתב בתאריך:03/02/2015 00:37:00 מאת: מיכל טננבאום

בין מרתון למרתון.

 

אנחנו נעים רוב הזמן. אנחנו כבני אדם ואנחנו גם כספורטאים- חובבנים, מקצוענים ומה שבניהם.

אנחנו נעים, נעים לנו?

חלק מהזמן כן, ולפי החלק שנשאר כנראה פחות או יותר.

אנחנו נעים בין עבודה לבית. בין בילוי לשקט. בין אימון לאימון. בין טייץ לגרביון.

לאן אנחנו רוצים להגיע??? אולי אנחנו פשוט מפחדים לעמוד במקום? להתבונן? אני תופסת את עצמי מתבוננת פחות ופחות. אני יותר ויותר מסתכלת. במסך או במשהו שיעסיק אותי. משהו זמין, לא מעצבן ולא דורש חשיבה. כמו טלוויזיה למשל. אבל לא, היא מעצבנת, אותי לפחות, לכן אני לא מדליקה אותה כבר כמעט שנה, היא עושה לי רגרסיה.
 

אנחנו כל הזמן רוצים להגיע. וכנראה לא מבינים שהבין לבין יכול להיות החלק חשוב לא פחות.

קראתי באיזה מקום, שאנחנו מבזבזים כמה שנים מחיינו בהמתנה ברמזור. ומה אנחנו עושים?

או מתעסקים עם הנייד, או מנסים לתכנן את הצעד הבא. רמזור הוא עצירה של החיים. לא רק באופן סימבולי, אלא פיזית הוא פשוט עוזר אותנו. מונע מאיתנו להתקדם לשלב הבא.
 

לפני כמה חודשים טיילתי בסנט פטרסבורג ברוסיה.הבדל הראשון מכל הטיולים שעשיתי עד כה , נסעתי לטייל לבד. הפעם רוב הזמן טיילתי עם עצמי. ההבדל השני, שהבנתי כל מילה ששמעתי ברחוב, אז לא באמת יכולתי להתנתק לגמרי.
 

 

בסנט פטרסבורג, הרכבת התחתית נמצאת עמוק באדמה, והזמן שלוקח לרדת או לעלות במדרגות הנעות הוא בין 2-3 דקות. נסיעה אחת במטרו ביום, ואתה כבר ביזבזת 6 דקות מחייך, בלנוע בין לבין. האנשים המקומיים כבר מתורגלים לנסיעה הזאת, ומנצלים את ה3 דקות האלו בדרכים שונות, בין לקרוא ספר, לבין להתנשק.
 

בפעמים הראשונות שלי על המדרגות, גם אני התמקדתי בלשלב הבא, בלתכנן את הטיול, או את הלו''ז.מבחנתי המדרגות הפרידו ביני לבין הנאה שלי בטיול. ואז התחלתי להתבונן. להקשיב לאנשים, להסתכל מה הם עושים, לחשוב לאן הם נוסעים, איך הם מרגישים, והפרק זמן על המדרגות הפך מחדר המתנה לאירוע עצמו. פתאום אני כבר לא בין לבין, אני בתוך. אני לא מעבירה את הזמן, אלא חיה את החיים. יש ביטוי, תהנו גם מהדרך, אז זאת הקלישאה שמתאימה.
 

כמעט לפני שנתיים, עשיתי מרתון. מרץ 2013. הייתה לי מטרה, ורוב החיים שלי, בסדר, כל החיים שלי, הסתובבו סביבה. אני רווקה בלי מחויבויות, יכולה להרשות לעצמי לחלק את החיים שלי רק איך שאני רוצה. במרץ 2013 הייתי בחורה בת 27, שבדיוק נכנסה ל28, היה לי אבא ששכב רוב הזמן במיטה, אבל עדיין הסתכל עליי במבט של אבא אוהב, היה לו קול, ריח ודעות, היה לי לב פנוי וראש מלא במחשבות.
 

חלפו כמעט שנתיים. עוד חודש וחצי אני אמורה לעשות מרתון. הראשון שלי מאז 2013. מה השתנה? חוץ מזה שאני אהיה בחורה בת 29 שנכנסת ל30, שאולי יש כאלה שזה מלחיץ אותם.פתאום אני בגיל של אחי הגדול, כשאני עוד הייתי בחורה בת 25. אבל המספרים אף פעם לא עינינו אותי, אלא אם כן, זה 42.195. אז מה כן? אני בחורה, שאבא שלה כבר לא שוכב במיטה, ובמקומו יש בור ענק שמתמלא בגעגועים, והבנה והפנמה עמוקה שהמצב הזה, לא ישתנה לעולם וכולנו כאן על זמן שאול. יש לי לב, כואב ומתוסכל מרוב אהבה שלא עוברת, ולא, הכוונה לא לאבי, וראש מלא תובנות על החיים. מפלס העצב שלי- השתנה.
 

אז מה זה היה בשנתיים האלו? בין לבין? לא! אלו היו החיים שלי. חיים מלאים בהמון דברים. חלקם טובים חלקם הרבה פחות. חלקם מעניינים וחלקם מה זה לא. וכנראה שרק אני יכולה לבחור, אם לנוע במדרגות כדי להגיע לרכבת או החוצה ולהתחיל להינות , או לחיות בהנאה בהנעה.

החיים הם בחירה, וב 17 במרץ אני בחרתי בברצלונה. עברתי על רשימת המעומדים, וזאת המפלגה שהכי הזדהתי איתה. מצטערת ישראל, אבל שכחת שאני רווקה בלי מחויבויות. דרך אגב גם לא שאלת אותי אם אני פנויה ב17 למרץ.

ולמרות כל התובנות בראש על בין לבין, ותוך כדי. עדיין, במעלית אני מסכלת במראה, כדי להעביר את הזמן, אבל למען האמת, כדי לסדר את השיער, ולראות אם צריך לעשות גבות,כי זה שאני אישה לא ישתנה.

 

מיכל טננבאום
בין טייץ לגרביון - על חיי היום והלילה של מרתונסטית...

עוד בנושא

במסלול הזוגי - חיים את החלום.
בין טייץ לגרביון בדרך למרתון - משבר גיל 30
במסלול הזוגי - הזוג השני. אהבה ממבט ראשון
במסלול הזוגי - הזוג הראשון

תגובות פייסבוק

אירועים מומלצים
לכל האירועים
גלריות אחרונות
לכל הגלריות
3
יוני
תמונות מטריאתלון תל אביב 2017
27
מאי
תמונות מטריאתלון נשים 2017
29
אפריל
תמונות ממרוץ הרצליה 2017

תגובות פייסבוק