X
הרשמה
שם פרטי*  
שם משפחה*  
דואר אלקטרוני*  
מין:*  
 

בין טייץ לגרביון -אני עוד אחכה לכם בסיבוב...

נכתב בתאריך:04/11/2014 מאת: מיכל טננבאום

אני  עוד אחכה לכם בסיבוב...
 

 כל הזכויות שמורות לאתר ספורטלי, אין להוריד תמונות\תוכן מהאתר!! 

 
השנה, בפעם השנייה, שוב החלטתי להתנדב באולטרה מרתון סובב העמק. אין לי מניות בתחרות, אבל אני חושבת שהאירוע הזה, מבחינת הארגון, לא מבייש את מרתון לילי של תל אביב, שפעם היה המרוץ של נייקי, ולדעתי ייקח עוד המון שנים, שישנו את שמו בתודעה של כולנו... 





---
לא התכוונתי ברצינות לחלק השני של המשפט, אשתדל מעכשיו. בריאה אובייקטיבית לגמרי, סובב העמק, הוא מרוץ שקודם כל דואג למשתתפים שלו, ואחר כך לכל השאר. הוא לא מסחרי, מאחלת לו לשמור על התדמית  הזאת לאורך קילומטרים רבים, שמקנים לו רצים רבים, אשר מספרם בהחלט עולה, כמו מספר של הקילומטרים במקצים, מקווה שבהמשך, רק כמות הרצים תעלה, אחרת כולנו נהפוך "וונאיבי" קובי אורן (רץ בסובב שנה שעברה 2013 את מקצה ה400 ק"מ ). שאולי לא כולם יודעים מי זה, מודה, גם לי לפני שנתיים השם הזה לא  אמר כלום, והיום בהחלט שווה להתעניין.  



 קובי אורן - (רץ בסובב עמק 2013 400 ק"מ)

---
בכל אופן, אין ספק, שהמרוץ נותן תחושה חמה, שכל אחד הוא חשוב, ולכן לא רק כמות הרצים גדלה בו כל שנה, אלא גם כמות המתנדבים. פעם הייתי מזיעה במועדון האקסקלוסיבי הזה, עד שהבנתי שאפשר להנות גם בלי להזיע. חוץ מהזיעה של הרצים האחרים, שלמרות הכל, את החשובים לי אישית, התעקשתי לחבק.
 

האווירה במרוץ ללא ספק משפחתית, לכמה ימים, כולנו עוברים להיות קיבוץ גדול, וזאת בהחלט הסיבה שאני אישית, מוכנה לא לישון יותר מ 27 שעות, בשביל שאנשים אחרים, שלא ישנים קצת יותר, יגשימו את החלומות שלהם. אני מוכנה לתת קצת ממני, כאשר הן נותנים את כול כולם בשביל התחרות הזאת. אני שמה בצד כרגע, את ההשקעה האין סופית, בלהתכונן לריצה של 100 או 166 או 200 ק''מ, ומתייחסת רק לתחרות עצמה, שאמורה לסכם את כל ההכנות האימונים, אולי אפילו פחות לסכם, אלא להביא אותם לשיאם. ובהחלט היו שם הרבה שיאים. לא רק במונחים של ספורט. אנשים הביאו את עצמם לקצה של גבול היכולת שלהם, ואז יצאו לעוד סיבוב. סובלים מכאבים, ואי תפקוד של הגוף, היפותרמיה, עייפות, (אומנם לא כולם הרגישו ככה), הם המשיכו לצבור קילומטרז' ברגליים, בכל דרך אפשרית. לא יודעת מה עבר להם בראש, אני יכולה להעיד רק על השאלות שעברו בראש שלי. הסתכלתי עליהם, ובעיקר שאלתי את עצמי, איפה הגבול? איפה הגבול הזה, שבו צריך להבין שזה הזמן לפרוש. מה זה החלום הזה, שאתה מוכן להביא את עצמך למצב כ''כ קיצוני, והכי חשוב בשביל מה?  הרי ידוע, ש50 אחוז ממשתתפי מרוצי האולטרה לא מסיימים. הרגשתי במרוץ איך כל אחד מהם נלחם בסטטיסטיקה, כדי לעבור לצד של המסיימים.


 ---


חשבתי על מטפסי הרים, שמחליטים להגיע לפסגת אוורסט, ומעבר לזה, שהם יודעים שיש יותר סיכויים שלא יגיעו לשם, מאשר כן, יש גם סיכויים, שלא ירדו משם לעולם. הם יודעים, ועדיין מאמינים, שמינה צמח, לא מבינה כלום בטיפוס הרים. וזה כנראה מה שנותן להם כוח. האמונה, בעיקר בעצמם. אי אפשר לקחת נעליי ספורט ולהגיע לקו הזינוק, אבל מעבר לאימונים קשים, צריכה להיות לך האמונה, שתצליח לסיים. אני לא אומרת, שכל אלו שלא סיימו, לא האמינו בזה מספיק, אבל אם תשאלו את מינה צמח, סטטיסטיקה היא מדע, ועם כל הכבוד לשי חזן, סובב עמק לא יכול לצאת נגדה...
 

"למה תמיד אני מקבל מה שאני לא רוצה?"

"ומה אתה רוצה?"

"אני לא יודע...."
 

אז, כן, אחרי לילה שלם בסובב, יש לי תחושה שהם כן יודעים מה הם רוצים, השאלה שלי, האם בכל מחיר?
 

בהערכה רבה, למשתתפים בתחרות, בעיקר לאלו שלא חצו את קן הסיום. בטח עם רובכם נפגש שוב בסיבוב הבא, בזכות האמונה שלכם...

 

---

 

מיכל טננבאום
בין טייץ לגרביון - על חיי היום והלילה של מרתונסטית...

עוד בנושא

מרתון - מחשבות נוגות על מילקי | חלק א'
תמונות מספרות אירועי ריצה - סובב עמק 2013
תמונות מספרות אירועי ריצה - מרתון ירושלים 2014
אולטרה מרתון סובב עמק - ה 100 ק"מ שלי

תגובות פייסבוק

אירועים מומלצים
לכל האירועים
גלריות אחרונות
לכל הגלריות
3
יוני
תמונות מטריאתלון תל אביב 2017
27
מאי
תמונות מטריאתלון נשים 2017
29
אפריל
תמונות ממרוץ הרצליה 2017

תגובות פייסבוק